על הכתוב בפרשת השבוע (שמות יא, ב) דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וגו', כותב רש"י: 'אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם 'ועבדום וענו אותם' – קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם', ע"כ.
התמיהה נודעת: הרי גם אם אברהם לא יטען טענה זו, הקב"ה בוודאי יקיים את הבטחתו!
רעיון נשגב אמר על כך מרן הרה"ק בעל שפע חיים מצאנז זי"ע: מידת הדין קטרגה ואמרה שבני ישראל במצרים התדרדרו ברוחניות, ואין הם אותם יהודים שהובטח להם לצאת ברכוש גדול. אולם אברהם אבינו יטען נגד המקטרג: הרי בנוגע לעבודך הפרך לא הבחינו המצריים בין יהודי שומר תורה למי שאינו, ואת כולם רדפו ועינו, ואם הם נחשבים ליהודים לסבול צרות, בדין הוא שייחשבו כיהודים לקבלת רכוש הגדול. לא יתכן מצב של 'ועבדום וענו אותם קיים בהם' – לגבי השעבוד הם יהודים, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם' – לגבי זה הם אינם יהודים?!