על הפסוק בפרשת השבוע, בפרשת מקרא ביכורים (דברים כו, ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ, מפרש רש"י הקדוש: 'וענית – לשון הרמת קול'.
נשאלת השאלה, הרי חז"ל אמרו במסכת ברכות (כד, א) שהמשמיע קולו בתפילתו – הרי זה מקטני אמנה, ומדוע כאן מותר וצריך להרים את הקול בעת מקרא הביכורים?!
השיב על כך הגה"ק רבי העשיל מקראקא זי"ע ביישוב מחודד ונפלא: את הטעם לאיסור הרמת קול בתפילה, מבאר רש"י (מסכת ברכות שם) משום שבכך הוא מראה כאילו ח"ו אין הקב"ה שומע תפילת לחש, ובאמת הקב"ה בוחן כליות ולב.
נמצא אם כן, שאם בתפילתו אומר המתפלל דבר מה שמשתמע ממנו שהקב"ה יודע מחשבות, שוב אין הוא חשוד בהיותו מקטני אמנה, וממילא יכול הוא להרים קולו. והנה רש"י כאן מבאר שכאשר מביא הביכורים אומר 'ארמי אובד אבי' הכוונה היא על לבן הארמי שרק חשב להרוג את יעקב, וחישב לו הקב"ה כאילו עשה בפועל. נמצא שבאמירה זו מעיד האדם שהקב"ה הוא בוחן כליות ולב ויודע מחשבות, ולכן במקרה כזה מותר הוא בהרמת הקול ואין לחשוד בו שהוא מקטני אמנה.
נחמד מזהב, ומתוק מדבש!