וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (בראשית כב, ו)
סיפר המשפיע הגה"ח רבי מענדל פוטרפס זצ"ל: מקובל בידינו סיפור, שפעם אחת ישב אחד מנכדיו של רש"י הקדוש ושאל את זקינו- רש"י: הנה בפרשת העקידה נאמרה המלה 'יחדיו' שלש פעמים, א. בתחילה כתוב (פסוק ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וגו' וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם 'יַחְדָּו', ואתה – רש"י – כתבת הסבר לכך בפירוש שלך על התורה 'אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו, היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר'. ב. בהמשך כתוב (פסוק ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם 'יַחְדָּו', וכתבת בפירושך 'ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט, וילכו שניהם יחדיו בלב שוה'. ג. בשלישית נאמר, לאחר העקידה (פסוק יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ 'יַחְדָּו' אֶל בְּאֵר שָׁבַע, ומדוע לא פירשת, סבא, מאומה מה באה לומר כאן המלה 'יחדיו'? ענה לו הסבא רש"י הקדוש: את זאת השארתי לך לפרש! נענה הנכד ואמר: אני חושב שכאן בא הכתב ללמדנו לימוד חשוב ביותר, שלמרות שאברהם ויצחק עמדו בנסיון העקידה במסירות נפש מוחלטת, בכל זאת הם לא הרגישו שום גבהות הלב ממה שעשו, אלא 'וילכו יחדיו' – שווה בשווה ביחד עם הנערים ישמעאל ואליעזר, כמו שהם לא התגאו כך גם אברהם ויצחק לא התגאו כלל, ויותר מזה – 'יחדיו' שווה בשווה גם עם החמור, שבוודאי לא היתה לו שום הרגשת גדלות וגבהות.