רש"י כותב על הכתוב בפרשת השבוע (במדבר ו, כג) כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם, וז"ל: 'אמור להם – שיהיו כולם שומעים'. כך נפסק להלכה בשלחן ערוך (או"ח סי' קכ"ח, יד) שאין מברכים ברכת כהנים אלא בקול רם.
קול בינוני
ה'טור' כותב שאין הכוונה לקול רם מאד, אלא קול בינוני, דהיינו לא גבוה מדי ולא נמוך מדי. וכפי שביאר הפרישה, ש'רם' הוא מלשון רוממות, דהיינו קול חשוב ומעולה.
אולם כותב המשנה ברורה (ס"ק נ"ג), שלפעמים צריך בקול רם ממש, כגון שהמתפללים הם רבים, וצריך שכולם ישמעו.
כהן צרוד
מוסיף המשנה-ברורה ומחדש, וז"ל: 'והנה מי שקולו צרוד, שאינו יכול לדבר בקול בינוני כי אם בלחש, לכאורה פשוט שאינו יכול לישא כפיו, וטוב שיצא [מבית הכנסת] קודם רצה'.
עשרה אנשים
אולם כתבו האחרונים (שו"ת אור לציון ח"ב; תשובות והנהגות ח"ג, סי' נ) שאם קולו ראוי להישמע לעשרה אנשים העומדים סביבו, אזי יכול לשאת כפיו, אף אם יש שם עוד כהנים שקולם מפריע שלא ישמעו את קולו, כי סוף-סוף קולו מצטרף עמהם וקולו ראוי להישמע לעשרה אם היה עומד לבדו.
בלי ברכה
אבל אם הוא צרוד כל כך שאין קולו ראוי להישמע לעשרה, אזי לא יברך על ברכת כהנים, אך יכול להצטרף לנשיאת כפיים כשיש עוד כהנים, ויאמר פסוקי יברכך בלי לברך לפניה ברכת אשר קדשנו וכו'. ואם הוא כהן יחיד, ייצא מבית הכנסת לפני רצה.
הלכה למעשה:
לכתחילה יש לברך ברכת כהנים בקול שיישמע לכל המתפללים. כהן צרוד שקולו ראוי להישמע לעשרה, יכול לשאת כפיים בברכה. אם אין קולו ראוי להישמע לעשרה, יאמר פסוקי יברכך בלי ברכה, ואם הוא כהן יחיד, ייצא מבית הכנסת.