בפרשת השבוע נאמר (דברים לב, מו-מז) לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם.
מה הכוונה שהתורה הזאת אינה דבר ריק, ומה הקשר להמשך הכתוב 'כי הוא חייכם?'
רעיון נשגב בביאור הכתוב דרש מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל, כפי שמוסר משמו הרה"ג ר' דניאל פינס שליט"א, ששמעו מפי מורו ורבו: כשאומרים על דבר שהוא 'ריק', פירושו שיש כאן דבר מה אלא שהוא ריק, כגון כשאומרים בית ריק או כלי ריק, משמע שיש כאן בית או כלי אלא שהוא ריק. אבל כשיש רק שלש דפנות, אין זה נחשב 'בית ריק', אלא זה אינו נחשב כלל בית. כך גם אדם שאינו עשיר או אינו חכם, הוא אמנם ריק ממעלות אלו, אבל עדיין שֵׁם אדם עליו, אבל כל זאת הוא רק כשהוא חי, אבל כשהאדם מת אין אומרים עליו שהוא אינו עשיר או אינו חכם ושהוא ריק ממעלות אלו, אלא אומרים שהוא אינו קיים כלל, שהרי הוא מת.
ללמדנו – הטעים הרב אברמסקי – שאם יש בחור שחס וחלילה עוזב את כותלי בית המדרש ללמוד חכמות זרות ולימודי מדע, אל יטעה לחשוב שהוא רק אדם ריק מתורה, אלא הוא כלל אינו נחשב לאדם חי.
זאת באה התורה ללמדנו בפסוק לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, כי לא דבר ריק הוא מכם, כלומר, שאדם ללא תורה וללא שמירת המצוות, אינו נחשב רק 'דבר ריק', אלא הוא לא נחשב כלל למציאות חיה וקיימת, יען כי הוא חייכם, התורה היא החיים, ואדם בלי תורה, חייו אינם חיים!
כי הם חיינו!