עם סיום לימוד חמשה חומשי תורה, זה הזמן לעסוק בשאלה המרתקת: כמה פסוקים יש בתורתנו הקדושה?
למרבה הפלא, אין לנו הכרעה ברורה לשאלה זו, וסכום מספר פסוקי התורה עדיין נותר בגדר תעלומה ואין קורא לו.
'החמה' – סימן
מצד אחד ניצבים נגד עינינו דברי חכמינו ז"ל בגמרא מסכת קידושין (ל, א): 'חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים (5888) הוו פסוקי תורה'.
אך מצד שני, המעיין בחומשים בסוף פרשת וזאת הברכה, יראה שנדפס שם סיכום של סך הפרשיות והפסוקים שבתורה, וכתוב שם: 'סכום הפסוקים של כל התורה, ה' אלפים תתמ"ה (5845) ואור החמה יהיה שבעתיים סימן'. [וכבר נאמרו ביאורים שונים, בעיקר על פי תורת הסוד, כיצד יתכן שחסרים אצלנו עוד כארבעים פסוקים מהמספר המובא בגמרא, ואכמ"ל].
סיכום בסוף הפרשיות
חשבון זה של ה'תתמ"ה, מיוסד על ספירה של כל פסוקי הפרשיות כפי שהם מצויים בידינו. שהרי בסוף כל פרשה רשום בחומש מספר הפסוקים בפרשה זו (כפי שנמסר מבעלי המסורה בזמן הראשונים והגאונים), ובצירוף כל המספרים יחד אנו מגיעים לחשבון זה של 5845 פסוקים.
תוספת שמונה פסוקים?
ברם, גם חשבון זה אינו ברור, שהרי ישנם כמה פרשיות שהמספר הרשום בחומש בסוף הפרשה אינו תואם עם מספר הפסוקים המצויים בידינו, ואלו הן:
א. בפרשת וישלח רשום בחומשים שיש קנ"ד פסוקים, ואצלנו יש רק קנ"ג פסוקים [ובפשטות ההסבר לכך, כיון שבפסוק (בראשית לה, כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל (פ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר, יש הפסק פרשה באמצע הפסוק, ובעלי המסורה חשבוהו לשני פסוקים, ואצלנו הוא נחשב לפסוק אחד].
ב. בפרשת בא רשום בחומשים שיש ק"ה פסוקים, ואצלנו יש ק"ו פסוקים.
ג. בפרשת יתרו רשום בחומשים שיש ע"ב פסוקים, ואצלנו יש ע"ה פסוקים.
ד. בפרשת צו רשום בחומשים שיש צ"ו פסוקים, ואצלנו יש צ"ז פסוקים.
ה. בפרשת ואתחנן רשום בכל החומשים שיש קי"ח פסוקים, ואצלנו יש קכ"ב פסוקים.
בסך הכל, יש כאן תוספת של עוד שמונה פסוקים! כך שיש בסך הכל בתורה ה' אלפים תתנ"ג (5853) פסוקים!
הטעם העליון
עיקר ההבדל בין המספרים נובע מהעובדה שיש כידוע שתי צורות לחלוקת פסוקי עשרת הדברות הכתובות בפרשת יתרו ופרשת ואתחנן. לפי הטעם העליון – כל דיבור נחשב לפסוק אחד, כך שיש רק עשרה פסוקים בעשרת הדברות, ולכן כתבו בחומשים שיש בפרשת יתרו רק ע"ב פסוקים, ובפרשת ואתחנן רק קי"ח פסוקים. אבל לפי הטעם התחתון – יש 13 פסוקים בעשרת הדברות של יתרו, ו-13 פסוקים בעשרת הדברות של ואתחנן, כך שיש באמת ע"ה פסוקים בפרשת יתרו, וקכ"ב פסוקים בפרשת ואתחנן.
והנה בשלחן ערוך הרב (סי' תצד, יא) כתב שלפי מנין הפסוקים הולכים לפי הטעם התחתון, כך שיש להוסיף במספר פסוקי התורה עוד ששה פסוקים (מלבד התוספות בפרשת בא ובפרשת צו).
קי"ח או קי"ט?
אלא שכאן צריך לחדד עוד נקודה: כי אחרי שהוספנו בפרשת ואתחנן רק עוד שלשה פסוקים, היינו צריכים לעלות מהמספר של קי"ח עד קכ"א, וכיצד עלינו בבת אחת מהמספר של קי"ח עד קכ"ב?
התשובה לכך, כפי שהזכרנו לעיל שאמנם בחומשים נדפס שיש בפרשת ואתחנן קי"ח פסוקים, אבל למרבה הפלא, לאחר ספירה מדוקדקת, יש אצלנו קי"ט פסוקים, ואכן המאירי ב'קרית ספר' כתב בפרשת ואתחנן שיש קי"ט פסוקים. כך שכאשר אנו מוסיפים עליהם עוד שלשה פסוקים אנו מגיעים לסך כולל של קכ"ב פסוקים.
וליישב את דעת בעלי המסורה שכתבו שבפרשת ואתחנן יש רק קי"ח פסוקים, צריך לומר שהם סברו שגם בטעם התחתון יש להחשיב את שני הפסוקים של אנכי ולא יהיה לך כפסוק אחד (כמו שהוא באמת אצלנו בטעם העליון, וכפי שמבואר בשועה"ר סי' תצ"ד ששתי דברות אלו נחשבים בפסוק אחד כי בדיבור אחד נאמרו).
אך זה פלא שבפרשת יתרו נחשבים כשני פסוקים, ובואתחנן כפסוק אחד. ובאמת בספר הכתב והקבלה בסוף חומש דברים כתב, שמצא חומש ישן ששם רואים שבפרשת יתרו נחשבים הם לשני פסוקים, ובפרשת ואתחנן כפסוק אחד.
ה' אלפים תתמ"ז!
כך או כך, המספר ה' אלפים תתמ"ה הנדפס בסוף החומשים אינו עולה בקנה אחד עם המספר שבידינו שיש ה' אלפים תתנ"ג פסוקים. אלא אם כן נחשב את הפסוקים לפי הטעם העליון, כך שנוריד ששה פסוקים, ועדיין נגיע לסך של ה' אלפים תתמ"ז!
ואכן כבר הביא הג"ר יעקב צבי מקלנבורג זצ"ל בספרו הכתב והקבלה, בסוף חומש דברים, בשם החכם המגיה הרוו"ה (ר' וואלף היידנהיים), שכתב: 'ועוד תמי' שלישית, והוא שאמרה המסורה מנין כל פסוקי התורה עולה ה' אלפים ושמנה מאות וחמשים וחמשה וסימנם החמ"ה, והיא תמוה, כי מספר האמתי הוא ה' אלפים תתמ"ז כמו שמניתי כמה פעמים'. (אולם בעל הכתב-והקבלה מאריך ליישב את תמיהתו, ודבריו צ"ב).