בפרשתנו (כא, יח) אנו לומדים על דין בן סורר ומורה, והגמרא אומרת (סנהדרין פח, א) שבן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו – מוחלים לו, ואינו נהרג.
ותמוה: הרי בן סורר אינו נהרג בגלל הפגיעה בכבוד הוריו, אלא כמבואר ברש"י, שסופו ללסטם את הבריות. ואם כן, מה תועיל מחילת ההורים? וכי אם ימחלו לו אין סופו ללסטם את הבריות?!
רעיון יסודי כותב בספה"ק 'שם משמואל': לכל יהודי יש נשמה המחוברת בשלשלת הדורות עד האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, ולכן גם אם בחיצוניות הוא התלכלך בעבירות, הוא יכול תמיד לשוב בתשובה. לכן בן סורר ומורה נהרג, כי כשהוא מרד בהוריו, הוא קטע את החוט המקשר עם אבותיו, וגדע את השלשלת המחברת את נשמתו אל האבות הקדושים, ולכן סופו שילסטם את הבריות ולא ישוב בתשובה. אבל כשההורים מוחלים לו, בכך הם מקשרים אותו שוב אל שלשלת הדורות! בן כזה יש לו תקווה ועתיד לשוב בתשובה!