כתיבת אות במעמד הכנסת ספר תורה

בפרשת השבוע אנו לומדים את המצוה האחרונה שבתורה, מצות כתיבת ספר תורה, כאמור (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. 

בעת שיהודי זוכה לקיים מצוה חשובה זו ולהכניס ספר תורה חדש לבית הכנסת, נהוג לכבד אנשים רבים בכתיבת אותיות בסוף הספר, משום חיבוב מצוה שתיעשה המצוה על ידי רבים.

אות חלולה  

היות ורוב האנשים אינם בקיאים במלאכת כתיבת אותיות סת"ם, נוהגים סופרים רבים להשאיר בסיום הספר תורה אותיות חלולות, כלומר שהם מכינים את כל קווי האות בשלימות, ומשאירים חלול רק החלק הפנימי של האות, ומכבדים אנשים למלא את החלל הפנימי של האות.

חשוב לדעת מה שכתבו הפוסקים שמעיקר הדין האותיות כשרות גם לפני שממלאים אותן בדיו, כך שהממלא את הדיו בחלק הפנימי לא ממש כתב אות בספר התורה, ואינו נחשב שכתב אות בספר תורה, שכאמור יש חביבות מצוה שהרבה אנשים יכתבו אותיות. 

לכן, היו מגדולי ישראל, שהתאמצו לכתוב דווקא אות שלימה בספר התורה שלהם, ולא רק למלא את החלל הפנימי (ראה אורחות רבינו, ח"א, הוספות עמוד נ; בית יציב ב, א).

האות י'

לדעת כמה פוסקים, הדברים אמורים רק בשאר אותיות, אבל באות י', כשהיא כתובה רק עם קו חיצוני וחלולה מבפנים עדיין אינה נחשבת לאות י', כי היא דומה לאות ס' קטנה, ורק כשממלאים אותה היא הופכת לאות י', והממלא אותה כותב אות זו, ולכן נהגו מרנן ורבנן הגרי"ש אליישיב והגר"ח קנייבסקי והקר"נ קרליץ זצוק"ל למלא דווקא אות י' במעמדי הכנסת ספר תורה.

אות קטועה

יש שהמציאו עצה נפלאה אחרת, שהסופר מכין אות 'קטועה', כלומר שאינו משאיר את החלל הפנימי, אלא משאיר באמצע האות קו קטוע, באופן שהאות עדיין פסולה בוודאי, וכשמכבדים אנשים לכתוב הם מחברים את החלק הקטוע, כך בוודאי זכו וקיימו בכך מצות כתיבת אות בספר התורה.