בסדר טהרת מצורע-עני נאמר (ויקרא יד, כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן וגו' עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם, ורש"י מסביר: 'על מקום דם האשם – אפילו נתקנח הדם, למד שאין הדם גורם אלא המקום גורם'.
מפני דווקא במצורע עני השמיעה התורה דין זה, ואילו במצורע עשיר נאמר (פסוק יז) עַל דַּם הָאָשָׁם, ולא 'על מקום דם האשם'?
פנינה יקרה מביא הגה"ק רבי שלמה הכהן מוילנא זי"ע, בשם רבו רבי יעקב בארי"ט זי"ע: ההלכה היא (זבחים מד, א) שאדם יכול להביא אשמו היום, ואת לוג השמן לאחר עשרה ימים. אמנם לכתחילה ראוי להביא את לוגו ביום הבאת אשמו, ולכן מצורע עשיר בוודאי מביא את לוג השמן ביום הבאת אשמו, כשהדם עדיין בעין, לפיכך נאמר בו 'על דם האשם'. לעומתו, למצורע עני אין אפשרות כלכלית לרכוש ביום אחד גם אשם וגם לוג שמן, והוא דוחה זאת לאחר עשרה ימים כשישיג עוד ממון, ועד אז הדם כבר התקנח, לפיכך נאמר בו 'על מקום דם', שאפילו התקנח הדם יכול לתת את השמן!