על הכתוב בפרשת השבוע (דברים לד, ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, מדייק רש"י, שאצל אהרן הכהן נאמר (במדבר כ, כט) שביכו אותו כל בית ישראל, ואילו כאן במיתת משה נאמר בני ישראל בלבד, משום שאת משה ביכו הזכרים בלבד, ואילו את אהרן ביכו גם הנשים, מפני שאהרן היה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו.
עלינו להבין, הלא פרשה זו עוסקת בשבחו של משה רבינו, כגון מה שהכתוב מעיד עליו שלא קם נביא כמותו בישראל, ומה מקום יש להזכיר דווקא כאן ענין זה, שעל משה ביכו רק הזכרים, מה שלכאורה ממעט קצת ממעלתו העצומה של משה לעומת מעלת אהרן אחיו.
אמר על כך הגה"ק מהרי"ל דיסקין זי"ע ביאור יקר מפז:
בדבר זה בא הכתוב דווקא לספר בשבחו של משה רבינו, כי הנה משה רבינו היה מנהיג ישראל, ובמסגרת תפקידו היה צריך להכריע ולפסוק בדיני תורה, לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, וכן היה עליו להוכיח את מי שחייב תוכחה, ומובן מאליו שלא כולם היו שבעי רצון ממנו, ולכן לא ביכו אותו כל בית ישראל. זאת בשונה מאהרן שלא שימש כמנהיג ישראל, והיה יכול להיות אהוב ומקובל על כולם.
דווקא בזאת מוכחת גדולתו של מנהיג, כאשר לא הכל מרוצים ממנו, וזאת כמובן מתוך שהוא עומד על דעתו ומנהיג את כלל ישראל לפי דעת תורה, מבלי לחשוש מאותם המתריסים כנגדו. נמצא שאדרבה שבח הוא למשה רבינו שהנהיג את ישראל ביד רמה, מבלי לשים לב לרכישת אהדה בכל הציבור, ועל כך משבחת אותו התורה ויבכו בני ישראל, ולא כל בית ישראל!