זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וגו' כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר (במדבר לא, כא-כב)
שואל רבינו החפץ חיים זי"ע בספרו 'ליקוטי הלכות', הרי פרשת הגעלת כלים היא דבר הגיוני מצד השכל, הכל מבינים ש'כבולעו כך פולטו', דבר שנבלע על ידי הרתחה, גם יוצא על ידי הגעלה ברותחין. מדוע, אם כן, נקרא הענין בפסוק בשם 'חוקת התורה', שמשמעותו חוק בלי טעם?
אלא, עונה ה'חפץ חיים' יסוד חשוב: זאת חוקת 'התורה' הכוונה על הכח של לימוד התורה הקדושה, כשם שהגעלה באש וליבון באש בכוחם להכשיר כלי הבלוע מאיסור, כך גם על התורה נאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאום ה'. יש בכוחה להסיר מנפש האדם את כוחות הטומאה הבלועים בה, ממש כמו הכשרת כלים. זה אכן חוק שקבע הקב"ה בקדושת התורה, שבכוחה להכשיר את האדם. אלא – מוסיף החפץ חיים – כשם שלפני הגעלת כלים יש להסיר את החלודה והלכלוך, כך התורה מכשירה את האדם, רק אם הוא מסיר מנשמתו את כל החלודה!