על הפסוק בפרשת השבוע (במדבר כח, טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה', כותב רש"י: 'ומדרשו באגדה, אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח'. מקור הדברים הוא בגמרא מסכת חולין (ס, ב) שבתחילה היו שני המאורות בגודל שווה, אמרה ירח לפני הקב"ה, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! ועל כן אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח!
הדבר טעון ביאור, מדוע בני ישראל צריכים להביא כפרה על דבר שהם לא חטאו בו, ומה הקשר שלהם לפגם של מיעוט הירח?
ביאור חריף ונפלא כותב הגאון רבי צבי הירש הלוי הורוויץ זצ"ל, בנו של ההפלאה זצ"ל, בספרו 'לחמי תודה': לכאורה יש לשאול, אם הירח טען שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, מדוע היה צריך להקטין אותו, הרי היה אפשר לנקוט בעצה אחרת – להגדיל את השמש!
התירוץ הוא, כפי שכתב רש"י בפרשת בראשית (א, ד) שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור השמש הגדול, בגלל הרשעים שבדור, ולכן הבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ואם כך, לא ניתן היה להגדיל את השמש, ובהכרח היה להקטין את הירח.
נמצא שהגורם להקטנת הירח הם הרשעים והחוטאים שבכל דור, שבגללם לא ניתן היה להגדיל את השמש אלא להקטין את הירח.
לכן אמר הקב"ה לישראל אתם צריכים להביא כפרה על שמיעטתי את הירח, כי לולי החשש מפני הרשעים ניתן היה לבחור באפשרות השנייה – להגדיל את השמש!
הפלא ופלא!