על הפסוק ) בראשית לב, ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, מפרש רש"י: "ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים". הדברים צריכים ביאור: אמנם מובן מה שיעקב התיירא שייהרג, אבל מפני מה הצטער יעקב אם יהרוג הוא את עשיו המתנכל לו? הלא הבא להרגך – השכם להורגו, ובכך יוכל יעקב להיפטר ממנו אחת ולתמיד!
אלא, מסביר בספר מלוא-העומר, ביאור נפלא: כל הסיבה שקנה יעקב את הבכורה מעשיו, היתה רק משום שרצה לעבוד עבודה בבית המקדש, והעבודה היתה אצל הבכורים. אולם הלכה (או"ח קכח, לה) שכהן שהרג את הנפש, אפילו בשגגה, לא ישא את כפיו, שכן עליו נאמר 'ידיכם דמים מלאו', ואם בנשיאות כפים כך, קל וחומר לעבודת המזבח החמורה ממנה שההורג את הנפש אינו יכול לעבוד עבודה. ומעתה, אם יעקב יהרוג את עשיו, שוב לא היה כדאי כל קניית הבכורה שגרמה לשנאת עשיו, שהרי אז בין כה וכה יפסל לעבודה ונמצא שלא הרויח כלום בקניית הבכורה!