בפרשת השבוע אנו לומדים על מצות מחצית השקל שנתנו ישראל, אשר מהם נעשו האדנים למשכן, וכן נספרו באמצעות מחצית השקל לאחר הקמת המשכן, וממטבעות אלו נקנו קרבנות תמיד.
הרמ"א בשלחן ערוך (או"ח סי' תרצד, א) מביא שנוהגים לתת לפני פורים שלש מטבעות של מחצית השקל מהמטבע הקבוע באותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר.
רק לעניים
בבתי הכנסיות ניצבים ביום תענית אסתר קערות רבות, של מגוון צרכי צדקה, עבור מנהג 'זכר למחצית השקל'. מה שגורם להתלבטות לאיזה קערה לשלשל את המטבעות.
ובכן, השערי-תשובה (שם סק"ב) כותב נגד אלו הנוהגים לתת את המטבעות של זכר-למחצית-השקל לחזן או לקורא את המגילה, שיש לבטל מנהג זה, ויש לתת את המטבעות דווקא לעניים (וכן משמע דעת השעה"צ סק"ט).
הוצאות בית הכנסת
אולם בכף החיים (ס"ק כ"ב) כתב שיש מקומות ששולחין המעות לחכמי ארץ ישראל, זכר למחצית השקל ששלחו לירושלים לעבודת המקדש. ובארץ ישראל נוהגים לתת להוצאות בית הכנסת, זכר למקדש. ויש הנותנים לתלמידי חכמים נצרכים.
מה שירצו
גם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ל) הוכיח שאין הכרח לתת דווקא לעניים. וכן כתב בערוך השולחן (תרצד, ח) שיכולים ליתן מעות מחצית השקל לאיזה מקום שירצו.
מוסדות התורה
ואילו בשו"ת יחוה דעת (א, פו) כתב שראוי לתרום המעות למוסדות התורה והישיבות הקדושות, שהם במקום בית המקדש, כמו שאמרו (ברכות ח, א), מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.
הלכה למעשה:
יש אומרים לתת מעות של זכר-למחצית-השקל דווקא לעניים, אך כמה אחרונים כתבו שאפשר לתת לאיזה מקום שירצה. ויש נוהגים לתת להוצאות בית הכנסת, או להחזקת ישיבות ומוסדות תורה.