מדי שנה ושנה, קוראים בתורה את פרשת נצבים בשבת הסמוכה לראש השנה. יש שנים שקוראים בשבת זו גם את פרשת וילך, אבל השנה קוראים רק את פרשת נצבים, היות ובשנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשפ"ו, ישנן שתי שבתות פשוטות (ללא יום טוב) בין ראש השנה לסוכות, לכן בשבת הראשונה, שלפני יום הכיפורים, קוראים את פרשת וילך, ובשבת השניה, שלפני סוכות, קוראים את פרשת האזינו.
ואגב, יש לציין דבר מעניין, שבמשך כל שנת תשפ"ה לא קראו כלל את כל פרשת וילך (מלבד בשבת זו במנחה שיקראו עד שני). שהרי בשבת הראשונה של תשפ"ה קראו פרשת האזינו, ובשבת האחרונה קראו רק את נצבים.
שאלה בבית המדרש
התוספות במסכת מגילה (לא, ב ד"ה קללות), ובמסכת בבא בתרא (פח, ב) מביאים את השאלה שנשאלה בבית המדרש של רבינו נסים גאון: מה הטעם שמחלקים את הפרשיות הקטנות נצבים וילך בשנה כזו שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות, ולכאורה היה מתאים יותר להפריד את הפרשיות מטות מסעי הארוכות, ולחבר את הפרשיות נצבים וילך שהן פרשיות קטנות, ולקרוא את נצבים-וילך בשבת הראשונה של השנה הבאה.
קללות בפרשת נצבים
אלא, הסביר רב נסים גאון, משם שבפרשת נצבים מוזכרות כמה קללות [כמו שנאמר (דברים כט, יט-כז) לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וגו' וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה וגו'], ואנו רוצים שתכלה שנה וקללותיה, ואין אנו רוצים שהקללות של השנה שעברה תכנסנה לשנה החדשה, לכן קוראים את פרשת נצבים בשבת האחרונה של השנה, ולא בתחילת השנה.
שבת הפסקה
אולם התוספות שם מביאים בשם ר"י, החולק על רב נסים גאון, ומוכיח מהגמרא שהפסוקים בפרשת נצבים אינם נחשבים לקללות. ועוד הקשה על רב נסים, כי לפי סברתו אמאי אין קוראים גם את האזינו קודם ראש השנה, שהרי גם שם מוזכרות קללות 'מזי רעב ולחומי רשף' וגו'. אלא בהכרח שרק הקללות של כי תבוא נחשבות לקללות.
אלא אומר ר"י, הטעם שקוראים תמיד את פרשת נצבים בשבת האחרונה של השנה, כי מבואר גמרא (מגילה לא, ב) שעזרא הסופר תיקן שיקראו בכל שנה את הקללות שבפרשת כי תבוא קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה, אבל אין אנו רוצים להסמיך את הקללות סמוך ממש לראש השנה, לכן קוראים בשבת האחרונה את פרשת נצבים כדי להפסיק בין קללות של השנה האחרונה ובין השנה החדשה.
שלא יקטרג
התוספות לא ביארו מה הענין שלא להסמיך את הקללות סמוך ממש לראש השנה, אך הלבוש (או"ח סי' תכח) מוסיף תוספת נופך: 'שלא יקראו הקללות סמוך ליום הדין, ויהיה לו פתחון פה לשטן לקטרג ח"ו'.
ענייני תשובה
יצוין דבר חידוש, שה'לבוש' עצמו, כתב טעם חדש מדוע קוראים בכל שנה את פרשת נצבים קודם ראש השנה 'מפני שיש בה ענייני תשובה'. כמו שנאמר (דברים ל, א-ב) וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וגו' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וגו', דהיינו לעורר את העם לקראת עשרת ימי תשובה.
דבריו אכן משתלבים להפליא עם דברי המהרש"א במסכת מגילה המבאר את כוונת התוספות שיש לקרוא את פרשת נצבים כדי להפסיק בין קללות של כי-תבוא לראש השנה, שהכוונה היא שהכח לבטל את הקללות של כי תבוא, היא על ידי החזרה בתשובה המבוארת בפרשת נצבים, וכך תתחיל השנה החדשה ללא הקללות של כי תבוא, עיי"ש במהרש"א. נמצא שדברי הלבוש עולים בקנה אחד עם דברי התוספות שקריאת פרשת נצבים נועדה להפסיק בין קללות של כי תבוא לראש השנה.
פ"ת ב"ג המלך
בשולחן ערוך (או"ח סי' תכח, ד) מובא סימן אודות סדרי הקריאה בשנה כמו שנה זו: 'ב"ג המלך פת וילך' [על משקל הפסוק בדניאל (א, ה) פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ]. המגן אברהם מבאר את כוונת הסימן: 'המלך' היינו ראש השנה שאומרים בו 'המלך המשפט', וכשחל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' בשבוע, אזי 'פת – וילך', מלשון פתות אותה פתים, דהיינו שמחלקים נצבים וילך לשתים.
פרנסה בראש השנה
פנינה נפלאה אנו מוצאים בתורתו של הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע בהגהות 'חכמת שלמה' על השלחן ערוך (שם), שלא לחינם נקטו הפוסקים את הסימן בפסוק 'פת בג המלך', אלא יש כאן רמז, לפי דברי חז"ל (קידושין כב, א) שהקונה עבד עברי חייב לתת לו מזונות וכל טוב, וכיון שבראש השנה אנו ממליכים את הבורא עלינו, הרי יש לנו דין עבדים למלך, וממילא ביום זה ישפיע הקב"ה עלינו שפע מזונות ומאכל ומשתה כחובת האדון לעבד, לכן הוזכר הסימן 'פת ב"ג המלך', שעל ידי תואר המלך, נזכה לפת בג המלך – ליהנות משולחנו של מקום כיד המלך, ולא מזונות מצומצמים. ומסיים החכמת שלמה: 'יהי רצון שיהיה כן לנו ולכל ישראל מזונותינו בריוח ובנחת, אמן כן יהי רצון'.