מדוע לא אוכלים את בשר הג'ירפה?

בתוך רשימת הבהמות הכשרות המופיעה בפרשת השבוע, מוזכר גם (דברים יד, ה) אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר. 

זמר – אל זארפה

מה הוא אותו 'זמר'? אמנם החזקוני כותב שאין ידוע לנו מה היא הבהמה הנקראת 'זמר', אולם מצינו מקור קדום המעיד על כך שה'זמר' היא לא אחר מאשר ה'ג'ירפה' הידועה בצווארה הארוך, ברגליה הגבוהות ובעורה המנומר. 

המקור הראשון הוא בביאור רבינו סעדיה גאון, בתרגום התורה, הכותב שהזמר הוא 'אל-זרפא', והובאו דבריו גם בספר כפתור ופרח (פרק נח) לרבי אשתורי הפרחי. גם בספר יבין שמועה לרשב"ץ כותב בשם הרס"ג שזמר הוא 'אלזראפ"ה שצווארה ארוך וגופה גדול מאד עד כשהיה בתוך החומה פושטת צוארה מחוץ לחומה, והעידו כי ראו אותה בעיר פאס'. 

למדנו, אם כן, שהג'ירפה היא בהמה כשרה, והיא ה'זמר' הכשר המוזכר בתורה.

ספר תורה בעור ג'ירפה

גם בהלכות ספר תורה לרבי יהודה הברצלוני כתב בשם רבינו חננאל, שמלאכת ס"ת בגוויל צריכה חכמה יתירה לשער כדי שיגיע הקיפו כאורכו, וכתב שם: ומקצת קדמונים כתבו שעל עור של 'אלזראפה' אפשר לקיים את זה. הרי שנקט בפשיטות שהג'ירפה כשרה לכתוב עליה ספר תורה.

סימני הכשרות

בשנים האחרונות בדקו ומצאו שלג'ירפה יש את כל סימני הכשרות בשלמותם: היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע, והיא גם מעלה גרה, כפי שנבדק בניתוח שנערך לגי'רפה, שקיימים בה ארבעה מדורים בקיבה, בעלי מבנה כמו של בקר: הכרס, בית-הכוסות, קיבת-העלעלים, וקיבת המיצים.

בנוסף, אמרו חז"ל (חולין נט, א) ונפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' עט, א) שכל בהמה שאין לה שינים עליונות, וגם לא ניבים בלסת העליונה, בידוע שהיא טהורה, ולכן שהמוצא במדבר בהמה, ואינו מכירה, כי פרסותיה חתוכות שהרי אינו יכול לבדוק בהם, יבדוק אם אין לה שינים ולא ניבין למעלה, בידוע שהיא טהורה. לאחר בדיקה נמצא שהג'ירפה עומדת גם בדרישה זו, שהרי אין לה כלל שיניים וניבים בלסת העליונה.

התגלית: חלב מתגבן

לפני כעשרים שנה מצאו החוקרים תגלית מרתקת, המבססת שוב את הקביעה כי הג'ירפה היא אכן בהמה כשרה, נביא את הדברים כפי שמציג אותם הגאון רבי זמיר כהן שליט"א בספרו 'המהפך' (ח"ב).

חכמינו ז"ל בגמרא (ע"ז לה, ב) קבעו ואמרו: 'חלב טהור – עומד, חלב טמא – אינו עומד!', כלומר, קיבלנו בתורה שבעל פה כי ישנו חוק-טבע שקבע הקב"ה בעולמו, שרק מחלב של בעל חיים המעלה גרה ומפריס פרסה ניתן לייצר גבינה באופן טבעי, אבל חלבו של בעל חיים החסר אפילו אחד מסימני הטהרה, כלומר שאינו מעלה גרה או שאינו מפריס פרסה, אינו מתגבן!

בשנת תשס"ח, הזדמן לחוקרים בגן חיות בארץ ישראל לקחת חלב מג'ירפה, החלב הוכנס לתוך מבחנה, ולחלב הוכנס אנזים בשם 'ראנין' כפי שמקובל לגבן בשיטה המסורתית. והתרגשות אחזה בכולם כאשר דקות אחדות לאחר שהחלב הוכנס למבחנה ניתן היה לראות בבירור כי חלב הג'ירפה אכן מתגבן! מה שהוכיח שוב מעל לכל ספק שהג'ירפה היא אכן כשרה.

כל הצוואר כשר

ישאל כל אחד: מדוע אין אנו אוכלים את בשר הג'ירפה? 

ישנה סברה הרווחת בציבור כאילו הג'ירפה אינו נאכל בשל צווארו הארוך, מפני שאין אנו יודעים היכן לשוחטו. אולם מדובר בטעות מוחלטת, שהרי הלכה פסוקה היא (חולין מה, א) שכל הצוואר כולו כשר לשחיטה, מהטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה.

צווארה של הג'ירפה בכללותו, קנה הנשימה והוושט, הינם בעלי מבנה הדומה לחלוטין לשאר הבהמות הכשרות, רק בממדים גדולים יותר. צווארה מורכב משבע חוליות; קנה הנשימה בנוי בצורת טבעות שאינן מושלמות, וכן שאר העצמות והאברים דומים לכל בהמה כשרה אחרת.

בהמה ללא מסורת

אלא הסיבה שאין אוכלים למעשה את הג'ירפה היא משום שאין לנו מסורת ישירה שהועברה מדור לדור ולפיה הג'ירפה היתה נאכלת, וחוששים לדעת הפוסקים שגם אם יש לבהמה כל סימני הכשרות אין לאכול אותה ללא מסורת כשרות.

וגם לדעת הפוסקים שאפשר לאכול בשר בהמה כשרה כאשר יש לה את כל סימני הכשרות, גם ללא מסורת, הרי מדובר בשאלה שאינה מעשית כל כך, משום שמדובר בבעל חיים מוגן בסכנת הכחדה, ומה גם שהוא יקר ולא זמין, והעיקר: היא מלאה בשרירים אין לה שומן והבשר שלה קשה ולא טעים.

התחש הוא הג'ירפה?

הצעה והשערה מעניינת כותב בספר 'שיחת חולין' (עמוד תיח) שיתכן וה'תחש' המוזכר בתורה הוא לא אחר מה…ג'ירפה! וזאת על פי דברי הגמרא (שבת כח, ב): 'תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, וכו' וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה', והנה לגי'רפה יש בראשה שתי קרנים ובמצחה קרן קטנה שלישית, ועור גופה הינו בעל גוונים יפים, כפי שרש"י כתב 'ששש ומתפאר בגוונין שלו', והיא נזדמנה למשה במדבר לפי שעה, עיי"ש עוד.