ידועים דברי המשנה במסכת אבות (ה, כא) 'הוא היה אומר [יהודה בן תימא], בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד'. אך למרות זאת, כבר מאות שנים, שבכל תפוצות ישראל אין נוהגים כסדר הזה, ללמוד מגיל חמש עד עשר – רק מקרא בלבד, ומגיל עשר עד חמש עשרה – רק משנה בלבד, ומגיל חמש עשרה – להתחיל ללמוד גמרא.
המהר"ל: 'רציתי לתקן'
רבינו המהר"ל זי"ע, שחי לפני כחמש מאות שנה, כותב בפירושו 'גור אריה' בפרשת השבוע (דברים ו, ז), דברים חריפים וקשים עד מאד, נגד מה שנהוג היה כבר בימיו שלא ללמוד כסדר המשנה במסכת אבות, אלא "מלמדים עם הנער מקרא מעט מן הפרשה, ומפסיקין, ומתחילין בשבוע אחרת פרשה שניה קצת מן הפרשה, ובכלות השנה לא ידע הנער, כי נשכח ממנו הראשונים…", ומיד לאחר מכן מתחילים ללמוד עמו גמרא ותוספות. מסיים וכותב על כך המהר"ל: "וכאשר רציתי לתקן מה שאפשר, הלא גם זה לא עלתה בידי, באמרם ננתקה עולו אשר הכביד עלינו". עיי"ש באריכות (ובספרו באר הגולה, דרוש התורה).
על שינוי זה מסדר הלימוד של חז"ל, כבר עורר בימיו בתקיפות גם היעב"ץ (מגדול עוז, בית מדות, עליה י"ז פרק ח; ברכת שמים, תעלה ב, אות ב). וכן עוררו עוד כמה מגדולי הדורות שביקשו להחזיר עטרה ליושנה וללמוד כסדר המשנה (עי' שלה"ק מסכת שבועות, נר מצוה, אות כג; ווי העמודים, עמוד התורה פ"ה; עמודי שש, עמוד התורה פ"ה).
לא נפסק בשלחן ערוך
אך כאמור לעיל, עובדה היא שכבר מאות שנים שבכל תפוצות ישראל נהגו כך, ואין ספק שדבר כזה שהונהג מאות שנים, זה חמש מאות שנה, בוודאי הונהג על פי גדולי הדורות עמודי העולם. והדבר אכן אומר דרשני: מדוע באמת הנהיגו כך ברוב המקומות ולא כמו שנאמר במסכת אבות? השאלה הנוספת היא: מדוע הפוסקים, הטור והשלחן ערוך, לא הביאו כלל בהלכות תלמוד תורה את כל סדר הלימוד המוזכר במסכת אבות 'בן עשר למשנה בן חמש עשרה לתלמוד'?
במסגרת מצומצמת זו לא נוכל להקיף סוגיא זו מכל היבטיה (וכמובן שאין כאן כל ענין של נקיטת עמדה לכאן או לכאן אודות שיטות שונות ללימוד החומש בימינו), אך נציין בקצרה את עיקרי ההסברים שניתנו לכך.
היו לומדים בעל פה
הסבר נפלא כותב בערוך השולחן (יו"ד סי' רמה, יג): 'ונראה מפני שבימיהם שהיה כל המקרא כתוב בלא נקודות, כספר תורה שלנו, והיו צריכים להיות בקיאים בעל פה בנקודותיהם וטעמיהם, וקרי וכתיב, וחסירות ויתרות, היו צריכים לזה חמש שנים, משא"כ בזמנינו זה [שיש לכל אחד חומשים מנוקדים]. וכן המשנה היו לומדים בעל פה, והיו צריכים חמשה שנים להיות בקיאים בעל פה בכל מחלוקת התנאים, משא"כ בזמן הזה'. (ושורש הדברים כבר כתב בשלחן ערוך הרב, הל' תלמוד תורה, פ"א ה"א, ובחות יאיר סי' קכד).
מנעו בניכם מן ההיגיון
אל שאלה זו נדרש גם הרה"ק בעל בני יששכר מדינוב זי"ע, בספרו 'מעין גנים' (פרק יב, אות ו) בו הוא כותב שהוא עצמו גם סבר תחילה ללמוד עם בניו כסדר המשנה במסכת אבות, אך חזר בו, וז"ל: 'והיה בדעתי להתנהג בדרך הזה עם בניי בהתחילם ללמוד ספר וכו', והיה לתימה בעיני מנהג אחינו שבגולה, אבל שבתי וראיתי ונתיישבתי בדעתי וברכתי ברוך הבוחר בישראל ובמנהגיהם, כי חז"ל אמרו מנעו בניכם מן ההגיון, על כן יש ללמד ולחנוך את הנער תיכף בהתחילו להציץ פרח השכל להיות בקי בשותא דחכמים ומדרשות חז"ל בתורה שבע"פ, עד שיהיה תקוע בלבו פשטיות המקראות, ואז ידע להבין שטחיות המקראות ודברי נבואה עפ"י קבלת חז"ל', עכ"ל (וכ"כ בספרו מגיד תעלומה ברכות כח. ועוד).
דברים אלו כתב גם הצל"ח על דברי הגמרא (ברכות כח, ב) 'ומנעו בניכם מן ההיגיון', ופירש רש"י, לא תרגילום במקרא יותר מדאי, משום דמשכא, עכ"ל, וכתב שם הצל"ח שאין מן הנכון להרבות בלימוד המקראות, אלא בימינו יש להרגיל הילדים תיכף ומיד במשנה ובגמרא, כי הלימוד רק במקרא עלול לגרום להתעסק בהיגיון כדרך המשכילים, עיי"ש.
לא נפסק להלכה
ואילו בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' קעז) מתרץ בטוב טעם, כי הנה הרמב"ם והשו"ע (יו"ד סי' רמז) פסקו את דברי הגמרא (קידושין ל, א) לעולם ישליש אדם כל יום שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומוכח שסברו הפוסקים שלהלכה אין נוקטים כדברי המשנה במסכת אבות ללמוד חמש שנים מקרא, אלא ההלכה היא כדברי הגמרא שכבר בתחילת הלימוד יש לשלש כל יום גם למשנה וגמרא, ולכן הנהיגו ללמד את הבנים באופן הזה.