בפסוק שאמרו האחים ליוסף (בראשית לז, ח) הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ, ישנם שני דקדוקים: א. למה הזכירו גם מלוכה, וגם ממשלה. ב. למה במלוכה אמר בלשון תמיהה 'המלוך', ובממשלה בלשון של קצת הסכמה 'אם משול'.
פירוש בהיר ונפלא פירש הגר"א מוילנא זי"ע: 'מלך' נקרא מי שהתמנה ברצון העם, שקבלו עליהם את מלכותו, ואילו 'מושל' הוא השולט מעצמו ובחוזקה על העם. לכך נאמר (תהלים כב, כט) 'כי לה' המלוכה' – כלפי ישראל שקבלו עליהם עול מלכות ה' ברצון, 'ומושל בגוים' – כלפי האומות שה' מושל עליהם שלא ברצונם. אבל לעתיד לבוא יתקיים (זכריה יד, ט) 'והיה ה' למלך על כל הארץ' – שגם הגוים יקבלו מלכות ה' ברצון.
זהו שנאמר, ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו – הלא ענין מלוכה תלוי ברצוננו לקבל מלכותך, ואנחנו הרי איננו חפצים במלכותך, אם משול תמשול בנו, כלומר, אם היית רואה בחלומך שהנך 'מושל' בנו, בחוזקה שלא ברצוננו, זה יכול אולי להתקיים, אבל איך יתכן שתמלוך עלינו ברצון?!.