מה הגוון של פרה אדומה – אדום או חום?

בפרשת השבוע אנו לומדים על הטהרה מטומאת מת באמצעות הזאת מים שבתוכם אפר משריפת הפרה האדומה. רוב האנשים רגילים לחשוב שכוונת התורה שהפרה צריכה להיות בגוון אדום כגוון הדם והיין וכדו', כך גם מקובל לצייר בציורי ההמחשה הנפוצים.

ברם, כמה מהאחרונים שהעמיקו בלשונות הכתובים, הוכיחו שהגוון של הפרה האדמה הוא לא אחר מאשר הגוון ה'חוּם', כענפי האילנות וכדו'.

מי ראה פרה בגוון אדום?

בשו"ת פאת שדך (סימן צ"ח, אות ט') נקט כך כדבר פשוט, ונימוקו עמו שהרי מעולם לא שמענו ולא ראינו בזמנינו בכל העולם כולו על פרה בצבע אדום כיין, ואפילו מקצת שערות אדומות אינו בנמצא, ובהכרח שהכוונה לגוון החום.

אם כי הוא מעיר שם מדברי רש"י בפרשת ויצא על הפסוק (בראשית ל, לב): וכל שה חום בכשבים, "חום – שחום, דומה לאדום, רו"ש בלעז, לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה", עכ"ל. הרי מבואר כאן שיש בתורה כינוי נפרד לצבע חום, ואם כוונת התורה כאן לפרה בצבע חום, מדוע לא כתבה התורה 'פרה חומה'. [אם כי יתן יתכן שיש שני גווני חום, והחום הכהה יותר נקרא אדום]. 

מדוע פרה אדומה דמיה יקרים

יש שכתבו להוכיח שהפרה האדומה הוא בצבע חום, מדברי הגמרא במסכת ע"ז (דף כד, א) השואלת מדוע פרה אדומה דמיה יקרים, ותירצו: הואיל ושתי שערות פוסלות בה. ואם נאמר שצריך להיות פרה בצבע אדום כיין הרי זו לבד סיבה מספקת שיהיו דמיה יקרים, כיון שהוא זן נדיר ויקר המציאות, ובהכרח שהכוונה לגוון החום שזה דבר די מצוי, אך לא מצוי שיהיה לגמרי חום.

האם ישנם סוסים אדומים

כן הוכיחו מכמה מקומות בתורה שהכינוי 'אדום' משמש כביטוי גם לצבע חום. בספר זכריה (זכריה א, ח; ו, ב) נזכר המושג 'סוס אדום', וגם כתב רש"י במסכת בכורות (דף ו, ע"א. בד"ה חמור אדום) וז"ל: "סתם סוסים אדומים הן", ומעולם לא ראינו שמענו על סוס בצבע אדום, ואיך ניתן לומר שסתם סוסים הם אדומים, ועל כרחך שהכוונה לסוסים חומים.

הוכחות נוספות

עוד ראיה לקביעה זו מביאים האחרונים ממה שמבואר במסכת סוכה (דף לה ע"ב) שאתרוג שנחתך ומגליד הרי צבעו אדום, ופירש רש"י: "כאהינא סומקא – תמרה אדומה, ואף זה, לאחר שנקלף נהפך לאדמומית, כדרך כל הנקלפים בפירות", עכ"ל, וכידוע כל הפירות הנקלפים ונחתכים נהפכים לצבע חום ולא לאדום.

גם הבית יוסף בהלכות ארבעת המינים (סימן תרמה ד"ה נחלקה) כותב לגבי תוארה של ה'קורא' שנמצא על הלולב וז"ל שם: "אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב ", וברור שהכוונה לצבע חום כי מעולם לא ראינו צבע אדום כיין אצל הלולב.

בנוסף יש להסיק כך מדבריו של הפרישה ביורה דעה (סי' קס"ג אות ב') שכתב שקליפת האורז הוא אדומה, עיי"ש, והרי אנו רואים שקליפת האורז צבעו חום, ובהכרח שהביטוי אדום משמש גם לגוון החום.

בצבע זהב או כרכום

בתרגום רבי סעדיה גאון בפרשת השבוע מתרגם בערבית: "צפרא צחיחה", ובביאור 'נוה שלום' ביאר ש'צפרא' הוא בלשון ערבית ביטוי לגוון שהוא כמו מראה הזהב או הכרכום [דומה לצבע כתום], כי פרה אדומה ממש כמו שושנה הוא דבר שאינו נמצא במציאות. 

על כך כותב בספר 'נפלאות מתורתך', להגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א, מפוסקי עדת תימן, ביאור נפלא, שכיון שפרה אדומה מכפר על חטא העגל, לכן צריך להיות פרה אדומה בצבע שדומה לזהב כיון שהם עשו להם אלהי זהב. 

דעת הזוהר הק': אדומה כשושנה

אולם יש לציין, שבניגוד לכל האמור כאן, מצינו בזוהר הק' בפרשת השבוע (דף קפ ע"ב) שצבע הפרה אדומה צריך להיות אדום ממש כשושנה, וז"ל הזוהר הק': "אדומה – סוּמְקָא כְּווַרְדָא, דכתיב (שיר השירים ב, ג) כשושנה בין החוחים", ע"כ.

ערבה קנה שלה אדום

נידון זה לגבי לשון התורה בכינוי 'אדום' יש בו עוד השלכות הלכתיות במגוון מקצועות בתורה, וכגון לגבי לקיחת 'ערבה' בסוכות, שאמרו במסכת סוכה (דף לד ע"א) שצריך להיות קנה שלה אדום, והרבה אנשים מהדרים לקחת ערבות שהקנה שלהם בצבע אדום [או נוטה לאדמומית]. אכן כבר כתבו בכמה ספרים [ראה בספר ענף עץ אבות (עמוד 114)  ובספר כשרות ארבעת המינים (עמוד קיד)] שאף שרצוי לכתחילה לקחת קנה אדום, מ"מ גם קנה בגוון חום כשר שהרי כפי שנתבאר מכל הראיות דלעיל, גם הצבע חום הוא בכלל האדום, ונחשב שקנה שלה אדום.