בתוך משפחות בני יששכר המוזכרים בפרשת השבוע מוזכר גם (במדבר כו, כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי, ורש"י כותב: 'לישוב – הוא יוב האמור ביורדי מצרים'.
הבושה של 'יוב'
הט"ז בביאורו 'דברי דוד' על רש"י כותב דבר פלא: 'כתב מהר"ן, מצאתי כתוב שאביו יששכר קראו בתחילה 'יוב', והיה מתרעם על אביו כי שם עבודת אלילים היה בימיהם נקראת 'יוב' והיה מתבייש מזה, השיב לו אביו הנה בשמי יש 'שי"ן' יתירה, אוסיף אותה על שמך, ונקרא ישוב' (וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ל, יח). מוסיף על כך בספר 'דבק טוב', שבתחילה כשנתן יששכר שם זה 'יוב', לא היה זה שם של אליל, רק אחר כך נקרא האליל בשם זה, ולכן התבייש הבן בשם הזה.
למדנו כאן דבר חידוש, שיששכר מסר לבנו 'יוב' אות ש' אחת משמו. מכאן עלינו לחקור ולברר בנוגע לצורת קריאת השם יששכר, האומנם יש להחסיר שי"ן אחת ולקרוא אותו 'ישכר'.
בן אשר ובן נפתלי
כפי שנכתב כאן בעבר, היו בתקופת הגאונים שני גדולים שמסרו את מסורת כתיבת וקריאת התנ"ך, האחד שמו רבי אהרן, ממשפחת 'בן אשר', והשני ששמו רבי יעקב ממשפחת 'בן נפתלי'.
בן אשר נחשב לבר סמכא הגדול ביותר במסורת התנ"ך, ספרי "תיקון סופרים" של בן אשר היו בירושלים וכולם העתיקו ממנו. אחר כך עברו הספרים גם למצרים, והרמב"ם העתיק מתוכם לספרו את רשימת מסורת הפתוחות והסתומות, כפי שכותב הרמב"ם (הל' ספר תורה פ"ח ה"ד): 'וספר שסמכנו עליו בדברים אלו, הוא הספר הידוע במצרים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים, ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן-אשר, ודקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו, ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו'.
אחד הדברים שנחלקו ביניהם 'בן אשר' ו'בן נפתלי', הוא בנוגע לצורת הביטוי של השם 'יששכר', לדעת בן אשר יש לקרוא בשין אחת – 'ישכר', ולדעת בן נפתלי יש לקרוא בשני שינים – 'יששכר' (הובא בתשובות רב האי גאון, נדפס באוצר הגאונים, מסכת מגילה, סי' ק"ע).
דעת האבן עזרא והרד"ק
למעשה, נחלקו בכך הראשונים והאחרונים, ונחלקו לכמה הוראות ומנהגים שונים עד ימינו אנו, כדלהלן.
דעת ה'אבן עזרא' (שמות א, ג) והרד"ק (דברי הימים א' טו, כד) שיש לקרוא תמיד רק את השי"ן הראשונה של יששכר, אבל השי"ן השניה אינה נקראת. והביאו לכך דוגמא מהכתוב (דברי הימים שם) 'מחצצרים' – הכתובה בשני אותיות צד"י, והראשונה נקראת והשנית אינה נקראת.
תמיד בשני שינים
לעומת זאת, בקהילות החסידים יש הנוהגים לקרוא תמיד בשני שי"ן, וכן כותב הרה"ק מקאמרנא זי"ע בחומש היכל הברכה (פרשת ויצא): 'יששכר קורין בשני שיני"ן, והקורא ישכר פי דברי שקר…' ועוד כתב (בפרשת במדבר): 'הקריאה הנכונה כדעת בן נפתלי בשני שיני"ן, וכך נהג מו"ר דודי רבינו צבי (מזידיטשוב) וכך נהגו כל הצדיקים, ואמרו ישכר פי דברי שקר'.
תזכורת למנהג זה, נמצא גם בספר 'תולדות יצחק' (סוואליווא, מכתב ג) הכותב שנתפשט המנהג עפ"י הרב הקדוש מוהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ותלמידיו הקדושים, ועפ"י הרב מוהרצ"א מדינוב בעל בני יששכר זי"ע, כשיטת בן נפתלי לקרוא בשני שיני"ם.
עד פרשת פנחס בשני שינין!
אריכות דברים בשאלה זו, האריך בשו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן קיב) בנוגע לגט שאחד העדים חתם שמו 'ישכר', ובתוך הדברים הביא דבר חידוש בשם המדקדק הנודע הרז"ה [רבי זלמן הענא], שיש קוראים בתורה עד פרשת פנחס בב' שיני"ם, ומשם והלאה בשין אחד, לפי שבפרשת פנחס כתיב לישוב משפחת הישובי, והוא יוב שנתוסף לו שין אחד משם אביו.
כך כתב גם בספר 'קרבן העני' (בפרשתנו) וז"ל: 'שמעתי בשם רבינו קדש הקדשים מו"ה צבי מזידיטשוב, שאמר שעד פרשת פנחס צריך הקורא לקרוא יששכר בב' שינין, ומפרשת פנחס והלאה בחד שין, ואמר זכר לדבר 'ישכר פי דוברי שקר', פירוש מי שאומר 'ישכר' הוא דובר שקר' (ועיי"ש שכתב גם הוא הטעם שבפרשת פנחס נזכר שמו ישוב, שקיבל אות אחת מיששכר).
רק בפעם הראשונה
ואילו הגה"ק בעל חתם סופר זי"ע נהג והנהיג (מנהגי חתם סופר) שרק בפעם הראשונה שנזכר שמו של יששכר בתורה קוראים 'יששכר', ומשם ואילך קוראים 'ישכר', וביאר טעמו בספרו תורת משה (פרשת ויצא) שבשם יששכר, בשני שינים, מרומז שני שכרים, האחד 'כי שכר שכרתיך', והשני 'נתן אלקים שכרי', והטעם הראשון נאה לכסות (וכן כתב בשו"ת בית אפרים שם), ולכן בכל התורה אין קוראים בשני שינים, זולת בפעם הראשונה שעל כרחך צריך להודיע שמו שנקרא בשני שינים.
בספר 'טעמא דקרא' מביא מרן הגר"ח קנייבסקי זי"ע שכן הורה גם מרן החזון איש זי"ע, בפעם הראשונה לקרוא יששכר, ובשאר המקומות ישכר.