בפרשת השבוע אנו לומדים על איסור לבישת שעטנז, ולהלן נעסוק בסערה הלכתית שהתעוררה בדורות הקודמים בהיכלי הפוסקים האם אפשר למנוע מש"ץ לרדת לפני התיבה בבית מדרש של חסידים כשהוא לבוש בגדי צמר.
חומרת צדיקי החסידות
מנהג וחומרה מיוחדת נהגו גדולי ישראל בדורות הקודמים, שלא ללבוש כלל שום בגד העשוי מצמר, מחשש שמא יש בו תערובת חוטי פשתן ושייך בו איסור שעטנז, והיו לובשים רק בגדי צמר גפן או פשתן (שלא היה בו חשש שיתערב צמר). יש המביאים שמקור חומרה זו היא מהבעל שם טוב זי"ע (דברי ישראל – מודזיץ, כללי אורייתא דף לב, טור ג).
בגד צמר על גבי בגד פשתן
בספר זכרון יהודה (דף יח) הביא בשם אביו הגה"ק מהר"ם א"ש מאונגוואר זצוק"ל, שבאמת אין חשש תערובת חוטי פשתן בתוך הצמר, אלא החמירו לשיטת הירושלמי שאסור ללבוש בגד צמר אפילו "על גבי" בגד פשתן, וכיון שהכתונת הוא מפשתן החמירו שהבגד העליון לא יהיה מצמר.
חומרת תלמידי הגר"א
במנהג זה נהגו בעבר גם גדולי תלמידי הגר"א, כך מביא הגאון בעל חכמת אדם זצ"ל (כלל קט אות כה): "ראוי לכל ירא שמים שלא ילבוש הבגדים של צמר שרגילין למצוא בהן חוטין של פשתן וענגילשע פאציילא ע"פ נסיון ראינו שהשתי פשתן והערב צמר". כך
כך גם הרה"ק בעל התניא זי"ע כותב במכתב (נדפס באגרת אדמו"ר הזקן ח"ב עמוד נז) שתלמדי הגר"א גם מקפידים שלא ללבוש בגדי צמר.
בגדי צמר בשעת התפילה
קפידה מיוחדת היתה אצל חסידים, שעל כל פנים בשעת התפילה לא ילבשו בגדי צמר, כי בעת התפילה חמור יותר העבירה של שעטנז המעורר את השטן. שכן שעטנז הוא מלשון 'שטן עז'.
המחאה נגד הש"ץ
עד כדי כך הגיע קפידת החסידים להמנע מללבוש בגדי צמר, שלא נתנו לירד לפני התיבה להתפלל למי שלא נזהר בדבר. כתוצאה מכך נתהווה פולמוס רחב. היה זה אחרי שבעיר אחת, בבית הכנסת בו התפללו כנוסח האריה"ק – כמנהג החסידים להתפלל בנוסח זה – ירד לפני התיבה תלמיד חכם לבוש בגדי צמר, המתפללים שנמנו על עדת החסידים מחו נגדו מלהתפלל כש"ץ, וטענו כיון שהציבור כאן מתפללים בנוסח האר"י הקדוש שהוא נוסח ספרד בודאי אינו ראוי לעבור לפני התיבה מלובש בגדי צמר, כי המתפלל בנוסח האר"י חייב ללבוש בגדים שאינם של צמר.
תשובת החתם סופר
אותו תלמיד חכם הריץ מכתב לפני שניים מגדולי הדור ההוא, ה"ה הגה"ק בעל חתם סופר זי"ע והגה"ק בעל ישמח משה מאיהעל זי"ע, ושאל אם עשו כדין כשסילקו אותו מלגשת לעמוד.
מרן החתם סופר השיב לו תשובה ערוכה (שו"ת חתם סופר או"ח סימן סו), ובדבריו הוא דוחה החשש שמא מעורב חוט פשתן בהצמר, אחרי שרוב ישראל מלובשים בבגדי צמר ולא יתכן לומר שכולם נכשלים, ומ"מ הנזהר קדוש יאמר לו. אך בעיקר תמה החתם סופר מה שייכות יש בין לבישת בגדי צמר ובין תפילה בנוסח ספרד או אשכנז.
מתפללי נוסח ספרד קיבלו על עצמם לא ללבוש בגדי צמר
רוח אחרת היתה בתשובתו של הגה"ק הישמח משה (שו"ת השיב משה או"ח סימן ז) והוא מצדיק את החומרה שלא ללבוש בגדי צמר, ורשאים הציבור לתקן תקנה שהשליח ציבור יקפיד שלא ללבוש בגדי צמר, ובבית כנסת של חסידים המתפללים בנוסח האר"י בוודאי רשאים למחות שלא ללבוש בגיד צמר.
החתם סופר: מתי נתקנה תקנה זו?
תשובת הישמח משה הגיעה לידיו של החתם סופר, ושוב השיב ידו לחזק דעתו בתשובה נוספת (שם סימן טז), ובעיקר תמה החתם סופר על הישמח משה שכתב שהמתפללים נוסח האר"י קיבלו על עצמן שלא להוריד לתיבה הלובש בגדי צמר, ולא נודע לנו אימתי תיקנו תקנה כזו? ומה הקשר בין תפילה בנוסח ספרד ללבישת שעטנז?
תקנת הישמח משה
למעשה, תקנה זו של הישמח משה שלכל הפחות הש"ץ יימנע מלבישת צמר, התפשטה בכמה וכמה קהילות יראים, ובפרט אצל הצדיקים יוצאי חלציו, ודנו בזה בכמה שאלות אם ניתן למנוע מש"ץ לגשת לעמוד בבגדי צמר, ראה בשו"ת ערוגת הבשם (סי' סב), שו"ת תשורת ש"י (מהדו"ב סי' סז) שנשאל בשאלה זו ודעתו להקל באבלים, שו"ת יגל יעקב' יו"ד סי' פז, לבושי מרדכי יו"ד מה"ת סי' קמא).