בפרשת השבוע נאמר (ויקרא ג, יז) כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ. איסור אכילת דם מדאורייתא נאמר רק בדם של בהמות חיות ועופות, ולא בדם היוצא מדגים או מגוף האדם.
מראית העין
נפסק בשלחן ערוך (שו"ע יו"ד סי' סו, י) שדם האדם, אם פירש ויצא מגופו, אסור באכילה משום מראית העין, שהרואה יחשוב שאותו אדם אוכל דם האסור. ולפיכך אם נגס פרוסת לחם בשיניו ויצא דם משיניו על הלחם, צריך להסירו ולא לאכלו.
עוד כתב שם הרמ"א, שהואיל ואיסור אכילת דם אדם הוא רק משום מראית-העין, רק הדם עצמו אסור, אבל אינו אוסר בתערובת.
בין השיניים
אך כאמור, האיסור של מראית העין נאמר רק כאשר הדם פירש ויצא מהגוף, אבל דם היוצא בין השינים ונמצא בפה, מותר למצוץ אותו ואין בו איסור (שו"ע שם).
מציצת אצבע
בדרכי תשובה (שם ס"ק סח) מביא מחלוקת הפוסקים האם אסור לאדם למצוץ בפיו דם הנוטף מאצבעו, כי זה פירש מגופו, או שמא הוא מותר משום שניכר שהדם הוא מגופו. ודעת הרבה פוסקים להתיר, וכן פסק בילקוט יוסף (הלכות דם) שמותר למצוץ דם הנוטף מהאצבע, אבל אם הדם כבר התייבש אסור מפני מראית העין, כי אין ניכר שעכשיו הוא יוצא מגוף האדם.
ויש שכתבו להתיר למצוץ רק דם שבלוע בתוך האצבע, אבל דם שכבר יצא ונמצא על האצבע אסור למצוץ אותו (עי' שו"ת שבט הקהתי ח"ה סי' קכה).
הלכה למעשה:
מותר למצוץ דם שנמצא בין השיניים, ונחלקו הפוסקים אם מותר למצוץ דם הנוטף מהאצבע, ולמצוץ דם שעדיין בלוע בתוך האצבע מותר לכל הדעות.