מותר להקריב היום קרבנות בהר הבית?

בשעה טובה ומוצלחת אנו פותחים את לימוד חומש ויקרא, אשר פרשיות רבות בחומש זו עוסקות בהקרבת קרבנות. במשך שנות הגלות היו יהודים שהעלו רעיון להקריב קרבנות בהר הבית, על פי מה שפסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ו): 'מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי…שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה – וקדשה לעתיד לבא'.

הצעות אלו הועלו על ידי גאונים וצדיקים שכוונתם היתה לשם שמים לעשות נחת רוח  לבורא, ולא מתוך מטרות זרות של לאומניות וכדו', אולם למעשה לא היה אחד מהם שהוציא את מחשבתו לפועל, אחרי שגדולי הדורות ביררו להלכה שיש כמה וכמה סיבות הלכתיות המונעות את הקרבת הקרבנות בזמן הזה.

חזונו של רבי יחיאל מפאריז

הראשון שידוע עליו שעלה בלבו רצון כזה, היה אחד מבעלי התוספות רבינו יחיאל מפארי"ש. שבערך בשנת ה' אלפים י"ז, עלה לארץ הקודש, ועל כך מסופר בספר 'כפתור ופרח' (פרק ו') אותו חיבר ר' אשתורי הפרחי, שחי דור אחד אחריו, שרבי יחיאל רצה לבוא לירושלים להקריב קרבנות. 

תשובת רבי עקיבא אייגר

פולמוס בוער בשאלת הקרבת קרבנות בזמן הזה, התלקח בין השנים תקצ"ו- תרכ"ה. לאחר שהגאון רבי צבי הירש קאלישער זצ"ל – בעל מחבר ספר 'מאזניים למשפט' ובעל 'הגהות וחידושי רצ"ה קאלישער' שנדפס במשניות נשים ונזיקין, הגה רעיון להקריב קרבנות בהר הבית.

מורו ורבו, הגאון רבי עקיבא אייגר זצוק"ל השיב לו במכתב ארבעה נימוקים לאסור הקרבת קרבנות בזמן הזה: א. כולנו טמאי מתים ואי אפשר להקריב בטומאה. ב. אין יודעים את מקום המזבח, שיש בזה חילוקי דעות במדידת האמות והטפחים. ג. אין לנו כהן מיוחס להקריב קרבנות. ד. עבודה כשרה רק בבגדי כהונה, ואין אנו יודעים מהו תכלת ומהו ארגמן. (אולם בשו"ת חתם סופר יו"ד רלו, השיב על כל טענות אלו שאין הם מוכרחות).

פולמוס סוער

כמה גדולי תורה חיברו חיבורים להוכיח שאסור להקריב קרבנות בזמן הזה. הלא הם:  א. ספר 'עבודה תמה', מהג"ר חיים נתן נאטנזון זצ"ל, אב"ד וורעשען, ומרבני האמבורג. נדפס בשנת תרל"ב. ב. ספר 'מגדל דוד' מהג"ר דוד אלכסנדר זצ"ל מליסא. נדפס בשנת תרל"ה. ג. קונטרס 'דרישת ציון וירושלים', מהג"ר דוד פרידמן, רבה של קרלין.

15 טעמים לאיסור

נציין בזאת ראשי פרקים על קצה הקולמוס, של סיבות שכתבו הפוסקים לאסור הקרבת קרבנות בזמן הזה (מלבד הטענות שכבר הזכרנו):

א. אין יודעים בדיוק את מקום המקדש לדעת היכן אסור להכנס.

ב. אף שהרמב"ם פסק שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, הראב"ד חולק על כך, ולשיטתו אסור להקריב בזמן הזה.

ג. אין מקריבין רק על מזבח בנוי, והרי אי אפשר לבנות את המזבח כשכולנו טמאי מתים, ולא נאמר טומאה הותרה בציבור להיכנס שם לבנותו.

ד. אבני המזבח צריכים להיות בתולדותם אבנים שלמות בלי שום חריץ אפילו כחגירת ציפורן, והיכן ישיגו בזמן הזה כזאת.

ה. המזבח צריך להיות סתום עד התהום בלי מחילות תחתיו (, וזהו דבר שאי אפשר לברר בזמנינו אם אין מחילות.

ו. יש אומרים שטומאה רק 'דחויה' בציבור וצריך להיות הציץ מרצה והיום אין לנו ציץ. 

ז. בימינו אין לנו דין ציבור אלא כולם כיחידים, וטומאה הותרה רק בציבור.

ז. אי אפשר לאסוף שקלים מכל ישראל להקריב קרבן ציבור.

ח. אין מחנכין מזבח חדש אלא בקרבן תמיד, ואי אפשר להקריב רק קרבן פסח ולא תמיד.

ט. יש הרבה מחלוקות ושיטות בפוסקים כיצד לעשות את כל עבודות הקרבנות, ואין בידנו להכריע בהם.

י. קרבנות צריכים להישחט 'לשם ניחוח', ובזמן הגלות נאמר 'ולא אריח בריח ניחוחכם'.

יא. קרבן ציבור קרב רק בהסכמת כל ישראל וזה קשה להשיג בימינו.

לפי חלק מהמקורות גם רבינו הגר"א זי"ע ורבינו החפץ חיים זי"ע השתוקקו לעלות לירושלים ולהקריב שם קרבנות, אם כי למעשה לא עשו שום פעולה, אלא התבטאו בינם לבין עצמם שהם היו חפצים לעשות כן. כך גם הגה"ק רבי שמעון סופר זצוק"ל, בעל שו"ת התעוררות תשובה, כתב בירור הלכתי לברר על הקרבת קרבנות בזמן הזה, ובשנת תרנ"ט בירר אצל יושבי ארץ הקודש האם הדבר אפשרי מבחינה מעשית.