מהפסוק בפרשת השבוע (דברים לב, ג) כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ, דרשו חז"ל (ברכות כא, א) את החיוב לברך ברכת התורה לפני לימוד התורה. ונפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' מז, ב) שיש חיוב לברך ברכת התורה בין ללימוד מקרא, בין למשנה, בין לגמרא ומדרש.
דרך תחנונים
בשלחן ערוך (סי' מו, ט) הביא המחבר מחלוקת אם מותר לומר לפני ברכת התורה פסוקים דרך תחנונים, וכתב המחבר שנכון לחוש לדעת המחמירים, והרמ"א כתב שהמנהג להקל בזה, אך המשנ"ב (סקכ"ז) כתב שלמעשה יש להחמיר שלא לומר פסוקים אפילו דרך תחנונים לפני ברכת התורה (והאריכו בזה הפוסקים, שבמקום הצורך יש לסמוך על המקילים, ואכמ"ל).
נטילת לולב
דבר חידוש כתב בביכורי יעקב (סי תרמ"ד סק"א) שמי שמשכים ליטול לולב עם הנץ החמה, צריך לברך ברכת התורה קודם נטילת לולב.
קיום מצוה
אך האחרונים העירו עליו, שהרי לא מצאנו שיש חיוב לברך ברכת התורה לפני קיום מצוה, וכן במשנה ברורה (סי' מז סק"ז) כתב מפורש שלכולי-עלמא מותר לקיים מצוה קודם ברכת התורה, אף שבשעת מעשה מהרהר בדיני המצוה כי אינו מתכוון לשם לימוד.
ביום הראשון?
יש שכתבו ליישב (פסקי תשובה סי' שנג, ג; מכתבי תורה-אמרי אמת, מכתב כ"ו), על פי המובא בתיקוני זוהר שמצוות יום טוב נחשב כלימוד תורה, ועוד מובא בזוה"ק שמצוה דאורייתא הרי הוא כלימוד התורה, ולפי זה נמצא שרק ביום הראשון של סוכות שנטילת לולב דאורייתא יש להחמיר לברך ברכת התורה לפניה.
ויהי נועם
ויש שכתב (שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' ק"נ) שנכון להחמיר לברך ברכת התורה קודם נטילת לולב, כיון שנוהגים לומר 'יהי רצון' קודם נטילת לולב המסתיים באמירת הפסוק 'ויהי נועם ה"א עלינו' וכו', ואין נכון לומר פסוק זה קודם ברכת התורה.
הלכה למעשה:
מעיקר הדין מותר ליטול לולב ולקיים מצוה לפני ברכת התורה, אמנם בביכורי יעקב כתב לברך ברכת התורה לפני נטילת לולב, ונדחקו האחרונים למצוא טעם לחומרא זו.