מותר לתלוש פיסת עור בשבת?

בסוף הפרשה, בפרשת נגעי בגדים, נאמר (יג, נו) "וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב".

הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ"ל, בספרו קצות השלחן (סימן קמ"ה, בבדי השולחן, בהגה"ה) מביא בשם ספר 'חמדת ישראל', שהשתמש בפסוק זה להקשות קושיא עצומה על חידוש שחידש בעל התניא זי"ע בשלחן-ערוך-הרב בהלכות שבת.

השלחן ערוך הרב מחדש (סימן ש"מ סעיף יז) שאיסור קורע בשבת הוא רק 'כשקורע ומפריד גופים רבים שהתחברו, כגון קורע בגד הארוג מחוטים הרבה, ולכן בקריעת עור העשוי גוש אחד, אינו חייב משום קורע. חידוש זה חידש גם בעל חיי אדם (חלק ב', כלל כ"ט, אות ב'). אם כי המשנה ברורה בביאור הלכה (שם ד"ה אין שוברין) חולק על חידוש זה, אותו הוא מביא בשם 'אחד מן האחרונים', מאחר והוא מוכיח שם מהירושלמי שיש מלאכת קורע גם בקריעת עור.

אולם לכאורה תמיהה גדולה היא על חידושי של השוה"ר, שלכאורה יש כאן בפרשה פסוק מפורש "וקרע אותו מן הבגד או מן העור", הרי ששייכת קריעה גם בעור! 

דין מיוחד בשבת

הקצות השלחן מיישב, שבוודאי שייך לשון 'קורע' גם בעור, ורק לגבי הלכות שבת נאמר החידוש שמלאכת קורע הוא דווקא בקורע דברים נדבקים ולא בעור. 

נגע מחלחל בעור

ואילו החמדת ישראל מתרץ תירוץ נפלא, על פי המבואר בגמרא (זבחים, צד, ע"א) שמקום הנגע שפורח בבגד "חלחולי מחלחלא",  דהיינו שהנגע חודר בבגד עד שאפילו בגד קשה נהיה במקום הנגע רך, ומעתה מתורץ, כיון שכאשר הכהן קורע את הנגע מהעור, הרי זה נחשב כמפריד שני חלקים דבוקים, כיון שמקום הנגע שנהפך לרך ושונה משאר כל הבגד, הרי זה מתייחס לעצמו ונחשב כבגד אחר שנדבק אל בגד העור, ושפיר שייך בו שם קריעה!