בפרשת השבוע נאמר (ויקרא ו, ג) ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, וכותב רש"י: 'על בשרו – שלא יהא דבר חוצץ בנתיים'.
למדנו כאן שאסור שתהא שום חציצה בין הכהן לבגדיו, המשנה למלך (הלכות יום כיפורים פרק ב) מחדש שזו הסיבה שהכהן הגדול היה מנגב את עצמו לאחר הטבילה במקוה, כפי שמבואר במשניות מסכת יומא 'עלה ונסתפג', כי אם ישארו מים על גופו תהיה בכך חציצה בין גופו לבגד.
על פי חידוש זה כותב החיד"א בברכי יוסף (אורח חיים סימן כז סק"א א. דין ד) שהרוחצים עצמם בבוקר לפני הנחת תפילים צריכים לייבש את מקום ההנחה כדי שהמים לא יחצצו בין גופו לתפילין.
ואילו בספר אות חיים ושלום (סימן כז אות ג), להגה"ק ממונקאטש זי"ע בעל שו"ת מנחת אלעזר, מביא בשם אביו הגה"ק בעל שם שלמה זי"ע, לחלק בין תפילין של יד שנאמר בהם 'על ידך' ואסור שתהיה חציצה, אבל בתפילין של ראש נאמר 'בין עינך' ולא נאמר 'על ראשך' ולכן אין צורך להחמיר כל כך במים מחשש חציצה.
אולם הרבה אחרונים הקשו על החידוש שמים נחשבים כחציצה, שהרי נפסק בשו"ע (יו"ד קצח, סעיף יד) שדבר לח אינו חוצץ.
יש מהם שרצו לחלק שכל מקום שנאמר 'על בשרו' – גם מים חוצצים, ורק לגבי טבילת סתם אדם שלא נאמר 'על בשרו', אלא 'וטבל בשרו במים, שם אין מים חוצצים (ברכי יוסף שם, שו"ת טוב טעם ודעת סימן רמ"ה).
אחרים כתבו לתרץ (ספר מקור ברוך [גנצבורג] סימן יח; חבצלת השרון) שמה שאמרו שדבר לח אינו חוצץ היינו רק בדבר לח הנמצא תחת כפות הרגליים, כגון דם תחת רגלי הכהנים לרצפת בית המקדש, כיון שהרגליים מכבידים על הדם ולוחצים על הקרקע עד שאינו חוצץ, אבל בגדים שאינם מכבידים חוצצים אף בלח (ויסוד חילוק זה כתב גם בהשמטות הגהות הר"ש מווילנא על מחצה"ש יו"ד סי' קצ"ח סי"ד).
ועוד האריכו בזה רבות בספרי האחרונים, תן לחכם ויחכם.