בליל הסדר אנו מזכירים את הפסוק בפרשת השבוע (שמות יב, יב) ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. ואנו מפרשים: אני ולא מלאך, אני ולא השליח. כך גם מפרש רש"י בפרשת השבוע, שמכת בכורות היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.
הקב"ה או מלאך משחית?
אבל כשאנו לומדים את הפרשה אנו מוצאים בה פסוק אחר שלכאורה מוכיח להיפך מזה. כמו שנאמר (שם, פסוק כג): "ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף".
הרי לפניך מקרא מפורש שמכת בכורות היה על ידי מלאך המשחית שעבר בארץ מצרים, וכיצד זה מתיישב בקנה אחד עם מה שדרשו בהגדה שמכת בכורות לא היתה ע"י מלאך ולא ע"י שליח.
גם יש להקשות ממה שכתב רש"י על הכתוב (שם, כט) 'וה' הכה כל בכור' – כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו".
נביא כאן בקצרה מספר אופנים שהעלו המפרשים ליישב סתירה זו.
המכה נקראת 'משחית'
בהגדת שבלי הלקט מיישב קושיא זו בפשטות, שהכתוב 'ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם' אין הכוונה למלאך שהוא משחית, אלא המכה עצמה נקראת 'משחית'.
בזמן מכת בכורות ירדו לעולם כוחות של מזיקים
רבנו בחיי מחדש, שמכת בכורות היתה על ידי הקב"ה בעצמו, אך עמו ירדו עוד הרבה כתת של מלאכי חבלה, ולא היה להם רשות לעשות מאומה למצריים. אבל בנוגע לישראל לא היתה להם מניעה מלהזיק, ולכן הוצרכו לאות הדם (וכעי"ז בפענח רזא).
מלבד מכת בכורת היתה מגיפה
בדומה לזה כתב הרמב"ן (שם) שאת בכורי מצרים הכה הקב"ה בעצמו, אבל מלבד זה היה אז מגיפת מוות בכל העולם כולו, ועל כך היו צריכים לדם לאות על הבתים.
הקב"ה הכה רק את השר של מצרים
מהלך אחר כתב בשל"ה הק' (פרשת בא,) שהקב"ה בעצמו רק הכה את השר של מצרים, ואחרי כן באו שאר המלאכים והמיתו את בכורי מצרים. [וכ"כ בכלי יקר (שמות יא, ד) והאברבנאל (שמות יב), ושו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סימן שמו)].
חילוקים נוספים נאמרו במפרשים: יש שרצו לחלק בין הבכורים ממש שמתו על ידי הקב"ה, ובין סתם גדול שבבית שמת על ידי מלאך (פענח רזא). יש שחילק שרק בארץ גושן מתו הבכורים על ידי מלאך ולא בכל ארץ מצרים (הגדה של פסח מעשה ידי יוצר).
ותן לחכם יחכם עוד.