לומדי ונבחני 'תורה שבכתב', הלומדים כל יום את הלימוד היומי לפי חלוקת העליון, ראשון שני שלישי וכו', בוודאי נתקלים לא אחת במציאות שהלימוד היומי נפסק ממש באמצע עניין, והמשכו יבוא רק מחר, כל זאת בגלל החלוקה לשבעה חלקים ללא כל הסבר מניח את הדעת מדוע חילקו כך את הפרשה. ועל כך נעסוק בשורות הבאות.
הזי"ו ל"ך
בגמרא, ובכל הראשונים ובכל הפוסקים, לא נזכר כלל כיצד ובאיזו חלוקה יש לחלק הפרשה לשבעה קרואים. הפרשה היחידה עליה יש הוראה מפורשת בגמרא כיצד לחלק אותה, היא פרשתנו, פרשת האזינו, כפי שאמרו במסכת ראש השנה (לא, א) שיש לחלק את הפרשה בקריאתה בבית הכנסת לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך', שהוא ראשי תיבות הפסוקים הראשון מתחיל בפסוק ה'אזינו; השני בפסוק ז'כור ימות עולם; השלישי בפסוק י'רכבהו על במתי ארץ; הרביעי בפסוק ו'ירא ה' וינאץ; החמישי בפסוק ל'ולי כעס אויב אגור; הששי בפסוק כ'י ידין ה' עמו. [והעולה לתורה השביעי, קורא מאחרי השירה עד סוף הפרשה].
האם יש חלוקה מעזרא הסופר?
אך כאמור, מלבד פרשת האזינו, אין הוראה בחז"ל ובפוסקים כיצד יש לחלק את הפרשה לשבעה חלקים, וכך כותב המאירי (קרית ספר מאמר ה"ב): 'קריאות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים אין מניינם ידוע, אלא שהחזן מקרא כרצונו',
הראשון שידוע שכתב והדפיס סדר חלוקת הפרשה לשבעה קרואים, הוא רבי יששכר אבן סוסאן זצ"ל, מחכמי מרוקו ואחר כך בצפת, לפני כארבע מאות שנה, שכתב חיבור בשם 'תיקון יששכר' הנקרא גם 'עיבור שנים ותקופות', ובו הוא מביא קונטרס ישן עם סדר חלוקת כל פרשה לשבעה קרואים, וכותב שם ששמע 'שהם הפסקות עזרא הסופר ע"ה שהיה הוא עצמו פוסק קריאות העולים לקריאה בספר תורה'.
אך יש שתמהו על כך, אם עזרא הסופר אכן סידר את חלוקת הפרשיות לשבעה חלקים, איך מצינו מנהג קדמון בארץ ישראל לסיים את התורה בשלוש שנים, וכי היו מי שיצאו נגד הסדר של עזרא הסופר.
המלמד שסידר את החלוקה
בכל החומשים המודפסים במאות השנים האחרונות מצוין חלוקת הפרשה לשבעה עולים, סדר זה מועתק ממהדורה למהדורה בלי כל שינוי וכך נוהגים כיום בכל קהילות ישראל. חלוקה זו מבוססת כמעט כולה על קונטרס שנדפס לפני כשלש מאות שנה על ידי 'רבי משה זעקיל מיינעק' בשם "סיומה הפרשיות מהתורה", והוא נדפס באופיבאך בשנת תפ"ב. ככל הידוע מחבר הקונטרס לא כיהן כרב אלא כמלמד תינוקות.
לא ידע פירוש רש"י
אולם כנגד חלוקה זו יצא חוצץ הג"ר רבי אהרן ווירמש זצ"ל, רבה של מיץ ושל יהודי צרפת לפני כמאתיים וחמישים שנה, תלמידו המובהק של בעל ה'שאגת אריה'. הוא כתב חיבור גדול בשם 'מאורי אור', בכמה מקומות בספריו הוא יוצא חוצץ נגד הקונטרס 'סיומה הפרשיות מהתורה' ונגד המחבר אותו הוא 'מכנה מלמד דרדקי שאינו יודע פירוש המלות'.
בדבריו טוען רבה של מיץ כנגד חלוקה זו כמה טענות, הראשונה, שחלוקה זו לא מתחשבת בכך שיש להשתדל להפסיק בקריאה בין פרשה לפרשה, דהיינו במקום שיש פרשה פתוחה וסתומה. טענה נוספת, כפי שהקדמנו בתחילת דברינו, לפי החלוקה הזאת הרבה פעמים הקריאה מסתיימת ממש באמצע עניין, ואפילו לפני מלך בשר ודם לא עושים כך שמפסיקים באמצע דיבור, ועל כך כותב 'וקרוב הדבר שלא הבין אותם, וחזותא מוכח בדוכתי טובא שלא ידע פירוש המלות וכל שכן פירוש רש"י'. טענה נוספת הוא כותב שהלכה פסוקה היא שאין מסיימים בדבר רע ובחלוקה בקונטרס יש שהפסיק בדבר רע גם בדבר רע כפשט המילים או כפירוש רש"י. דוגמאות רבות הוא מביא בספרו לטענות אלו, ואין כאן המקום לפרטם.
גם מגדולי החסידות יצאו נגד החלוקה המצויה בחומשים, כך למשל כותב בספר שלחן הטהור לרבי יצחק אייזיק מקאמרנא (סימן קלח אות א): 'חילוק הפרשיות לשבע שהדפיס המדפיס הראשון, וחילוק לשלשה לשני וחמישי אין בהם כדי שביעה, כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב, על כן אין להשגיח בזה כלל אלא יסיים כפי הבנת השכל'.
החלוקה של בעל האדר"ת
לפני כמאה ועשרים שנה כתב הג"ר רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, האדר"ת, זצ"ל סדר חלוקה לקרואים, בחיבורו 'קונטרס תפלת דוד' (נדפס בקובץ ישורון' חלק ו) כתב הצעה לחלוקת הקריאה בשבת ובימים טובים, ובשבת במנחה ושני וחמישי, על פי שיטת הגר"א, להפסיק דווקא במקום שיש פרשת פתוחה או סתומה. הוא כותב שבמניין שבביתו הוא הנהיג כך, אך בבית המדרש לא רצה לשנות מהמנהג הישן. אמנם גם החלוקה הזו לא התקבלה ואף לא ידוע מי שנוהג כך כיום.