וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה (בראשית מח, ח) מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה (רש"י)
בדרך צחות כותב הגה"ק רבי בן ציון מבאבוב זי"ע הי"ד בספרו 'קדושת ציון', לפרש לטובה ולהמתיק את שאלת יעקב. כאשר הנער נעשה בר מצוה, אביו מברך עליו 'ברוך שפטרני מעונשו שלזה', כי עד עתה היה עונשו וחיובו של הבן על אביו, ועכשיו כשגדל נפטר אביו מעונשו. והנה ברכה זו שייכת רק אם הנער חוטא, אבל אם יזכה נער את ארחו לשמור מצוות ה', אזי אין מקום לברכה זו. זהו שאמר יעקב: 'מי אלה' – 'מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה' – כלומר, מהיכן יצאו ילדים צדיקים כאלו שאין צריך לברך עליהם ברכת 'שפטרני מעונשו שלזה'… השיב יוסף והוסיף עוד להתפעל ממעלת צדקותם: 'בני הם אשר נתן לי אלקים בזה', היינו שעל אף היותם במצרים במקור הטומאה שמרו על טהרתם.