אמרה יקרה ויסודית כותב הגה"ק בעל כתב סופר זי"ע על הכתוב בפרשת השבוע (דברים לב, מו) שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
בפסוק זו מלמדת אותנו התורה את ההבדל בין מי שמקיים מצוות באופן יבש וקר, כמצוות אנשים מלומדה, ובין המקיים מצוות עם כל הלב ורגש של שמחה. ההבדל ביניהם ניכר היטב בהשפעה החינוכית על בניהם, שכן העושה את המצוות בדרך של רגילות, יקשה לו להנחיל לבניו שילכו בדרך זו. רק המקיים מצוות מתוך שמחה יכול להנחיל לבניו את קיום המצוות, שירצו גם הם ללכת בדרך זו.
הוא שאמר הכתוב: שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים וגו' – כלומר, תכניסו את כל הלב והרגש במצוות שאתם מקיימים, ורק כך – אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – יעלה בידכם לצוות את בניכם שגם הם ישמרו את דברי התורה.
מוסיף הכתוב ואומר: כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם – אל תקיימו את המצוות כדבר ריק, כמצוות אנשים מלומדה, אלא באופן של כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, מתוך חיות ושמחה, ואז יתקיים בכם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה – כי בשכר חינוך הבנים לתורה זוכה אדם לאריכות ימים, כאמור (לעיל יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם!