על הכתוב בפרשתנו (במדבר כג, כד) לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, כותב רש"י: 'לא ישכב – בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? – קורא את שמע על מיטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם? – הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים'.
סמוך למיטתו
הרמ"א כותב (או"ח סי' רלט, א): 'ויקרא קריאת שמע סמוך למיטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד וכו', ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה, עד שישתקע בשינה, ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו'.
שמא ירדם
אולם בגדר של 'סמוך למיטתו' מביא המגן אברהם (סק"ג) מחלוקת הפוסקים: לדעת בעל 'סדר היום' יש לקרוא שמע ממש כשרואה שהשינה באה עליו. אולם בעל 'כנסת הגדולה' סובר שיש להקדים ולקרוא מיד כשמכין עצמו לישון, ולא סמוך להירדמות, כי אם יחכה עד קרוב ממש לשינה, יש לחשש שמא תחטפנו שינה ולא יקרא כלל. [ואין חשש הפסק במה שקורא מוקדם,כי אינו עושה מעשה בינתים, רק יושב ודומם].
ברכת המפיל
ואילו לגבי ברכת המפיל, מביא המשנ"ב (סק"ד) מחלוקת אם לברך לפני קריאת שמע או אחריה סמוך לשינה, והכריע המשנ"ב: 'ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו, דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש, טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר, ואם אין טבעו לזה, טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף'.
הלכה למעשה:
יש לקרוא קריאת שמע סמוך לשינה, ונחלקו הפוסקים אם הכוונה ממש סמוך להירדמות, או כאשר מכין עצמו לישון. ולגבי ברכת המפיל: אם אין חשש שירדם באמצע קריאת שמע, יברך המפיל לאחר קריאת שמע.