בפרשת השבוע נאמר (ויקרא ב, יג) עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח. חידוש מרעיש כתב הגאון רבי יעקב חאגיז זצוק"ל, בספרו 'שו"ת הלכות קטנות' (חלק א סימן ריח) שהסוכר הוא גם סוג של מלח, אלא שהוא מלח מתוק, ולכן ניתן למלוח קרבן בסוכר במקום במלח.
על בסיס חידוש זה דנו בספרי האחרונים לגבי החיוב למלוח כל בשר כדי להוציא את הדם, האם מותר למלוח בשר בסוכר במקום במלח? כמו כן דנו האם במקרה ואין לאדם מלח לטבול את הלחם, האם יכול לטבול את הלחם בסוכר במקום מלח?
בשו"ת דברי חיים (יורה דעה חלק א סימן כה) כותב שאין מקום כלל להתיר למלוח בשר בסוכר בלי מלח, ובעל ההלכות קטנות התיר רק לגבי קרבן, שמלח לא נועד להוציא את הדם, אבל אין סוכר מועיל להוציא את הדם.
מעשה פלא הביא הגה"ק בעל אבני נזר זצוק"ל בספרו (או"ח סימן תקלב) שבעל החוות דעת מלח בשר עם צוקער, אולם בספר פרדס יוסף (פרשת ויקרא) מביא בשם הרה"ג ר' ליבוש ראזענבערג דומ"צ בלאדז, שהשמועה שהגאון מליסא מלח בשר בצוקר היא טעות גדולה, כי איך יעלה על הדעת שהרב מליסא עשה כן לעצמו בדרך רגילות למלוח בסוכר, אך האמת יורה דרכו, שמנהג הרבה אנשים באכלם בשר המבושל נותנים עליו מלח ליתן טעם כמו שמולחים בצל וצנון, והרב מליסא נתן צוקר על הבשר מבושל בקערה ליתן טעם, ולמד האבנ"ז שטבע אחד להרגיש טעם, אבל ח"ו ללמוד מזה לענין להכשיר בשר להוציא דם וזה ברור עיין שם.
ואילו לגבי השאלה אם מותר לטבול לחם בסוכר, כתב הגר"י פלאג'י זצ"ל בספר יפה ללב (או"ח סי' קסז) שמי שאין לו מלח יכול להטביל פרוסת המוציא בסוכר במקום מלח, על פי דברי ההלכות קטנות שלגבי קרבן נחשב סוכר כמלח, ואחד הטעמים לטבילת פרוסת המוציא במלח הוא כי השלחן דומה לקרבן, אבל למעשה כתבו האחרונים (ראה תורה לשמה סימן ת"ק, כף החיים סימן קסז) שאין נכון לטבול פרוסת המוציא בסוכר.