בפרשת השבוע אנו לומדים על המצווה להשבית את הארץ בשנת השמיטה. בשורות הבאות נגולל בקצרה את עיקרי הנידון בענין 'היתר מכירה' בשנת השמיטה, אשר התחדש והתעורר בדורות האחרונים.
שמיטה שנת תרמ"ח
לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, עלתה לראשונה ההצעה של היתר מכירה בשנת השמיטה, מאחר וכמעט כל פרנסת היישוב בארץ ישראל היתה מחקלאות, ועלה חשש שהשבתת הארץ תביא לרעב של ממש.
כהוראת שעה בלבד, ומחשש פיקוח נפש, היו כמה מגדולי רבני אירופה בעת ההוא שסמכו ידיהם על ההיתר מכירה, ביניהם: הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא זצ"ל; הגאון רבי יהושע מקוטנא זצ"ל בעל ישועת מלכו, ועוד. וכן כמה מרבני הספרדים בארץ ישראל, הראשל"צ הגאון רבי רפאל מאיר פאניזל, והראשל"צ הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל.
רבני ירושלים אוסרים
לעומתם, בצד האוסרים היו רוב רבני ירושלים, מהרי"ל דיסקין זצ"ל, ורבי שמואל מסלנט זצ"ל, אליהם הצטרפו גדולי רבני רוסיא ופולין, כמו הנצי"ב מוואלוזין זצ"ל, והגרי"ד סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל.
שמיטה תרנ"ו
בשמיטה הבאה, שנת תרנ"ו, היו כמה מרבני ירושלים שהצטרפו להיתר, כהוראת שעה ובתוספת כמה הגבלות, וזאת מאחר וראו שהחלקאים לא עמדו בנסיון ועיבדו את שדותים בשמיטה הקודמת. וראה בספר שמיטה כהלכתה (עמוד צ"ג) כמה שמועות ועדויות וסתירות האם ואיזה מרבני ירושלים אכן התירו בשנת תרנ"ו.
נעשה להם ההיתר כהיתר…
גם בשלש השמיטות הבאות עד שנת תרצ"א, התפשט ההיתר מכירה בכל ארץ ישראל, כהוראת שעה משום פיקוח נפש. אך בימינו נתעמט מאוד הצורך ומתוך כך השימוש בהיתר מכירה, ורוב ככל היראים כבר אינם מסתמכים על ה'היתר מכירה' שהרבנות עדיין מחדשת כהוראת שעה בכל שמיטה.
טענות המתירים
המתירים בשנים ההם את היתר המכירה כהוראת שעה, טענו את הטענות דלהלן:
א. דעת הרבה פוסקים ששמיטה בימינו היא רק מדרבנן, ואין הבטחת 'וצויתי את ברכתי', ואי אפשר להכריח את מי שאינו בעל בטחון. ועוד, שמצינו בש"ס (סנהדרין כ"ו) כששביעית מדרבנן התירו לזרוע במקום פסידא. ב. אם לא יעשו היתר מכירה יעבדו [ה'חלוצים' של אותם ימים] במזיד בשדות ויכשילו את הקהל בפירות שביעית.
כמה תנאים והגבלות
גם אותם שסמכו על היתר המכירה כהוראת שעה, הגבילו זאת בכמה תנאים והגבלות, ונפרט חלק מהם:
[א.] המכירה תהיה רק לזמן קצוב, כדי שלא יעברו על איסור 'לא תחנם' האוסר מכירת קרקע לגוי. [ב.] מכירת האילנות תהיה עם שטח קרקע בשיעור יניקה. [ג.] מלאכות בקרקע שהן מן התורה ייעשו רק ע"י גוי. [ה.] למכירה תהיה תוקף משפטי וחוקי מלא. [ו.] בכל שדה ישאירו חלקת אדמה קטנה שישמיטו אותה כפשוטה, שלא תשתכח תורת השמיטה.
מלחמת קודש של החזון איש
בשנת השמיטה שנת תרח"צ, קם רבינו החזון איש זי"ע כארי וכלביא יתנשא ללחום מלחמת אש קודש נגד היתר זו, הוא פרסם את ספרו על שביעית בו הוא סותר את כל טעמי המתירים. ומאז חל שינוי לטובה כאשר משמיטה לשמיטה, עד לימינו, מתרבים החקלאים גיבורי כח שאין סומכים עצמם על היתר מכירה ומשביתים את הארץ כפשוטו.
טענות האוסרים
לעומת המתירים, טענו גדולי הדור האוסרים, כמה טענות להפריך את כל ההיתרים, ואלו הם:
[א.] יש שיטות שגם קרקע של גוי אין נפקע מאיסור שביעית ולא הועילו מאומה במכירה.
[ב.] איסור לא תחנם, האוסר למכור קרקע לגוי בארץ ישראל.
[ג.] אחרי שעושים את המכירה על ידי שליח, דהיינו על ידי הרבנות הראשית, ואחרי שיש בזה עבירה של לא תחנם, ואין שליח לדבר עבירה, נמצא שאין כאן שליחות, וכל המכירה לא חלה כלל.
(ולפי זה כתב החזון איש בספרו בהלכות שביעית (סימן י') שהמיקל במכירה על ידי עצמו בלי שליח, יש לו על מי לסמוך, אך בספר קהילות יעקב החדשים (שביעית סימן כ"ה) כתב מרן הסטייפלער זצ"ל שהחזון איש חזר בו מהיתר זה]
[ד.] המכירה לא נעשית בטאבו, ואין תוקף חוקי למכירה זו.
[ה.] חסר בגמירות דעת בלב המוכר, כי בלבו יודע שאין זה קניין באמת.
[ו.] בשמירת השמיטה יש הבטחה לפרנסה 'וציויתי את ברכתי', ושוב אין טענה של חשש איבוד הפרנסה.
אין לנו השגה מה זה איסור דרבנן
כשטען רב אחד באוזני החזון איש זי"ע לצדד לסמוך על ההיתר מכירה היות ושביעית בזמן הזה היא רק מדרבנן, ענה החזון איש: האם יש לנו השגה מה זה איסור דרבנן?! כמעט כל האיסורים שיש לנו היום הם איסורים דרבנן!
חילוק בין היתר מכירה למכירת חמץ
משמו של הרה"ק בעל אמרי אמת מגור זי"ע מובא הסבר נפלא מדוע בחמץ סומכים על מכירה ובשמיטה אין סומכים, כי בחמץ רצון התורה הוא שלא יהיה חמץ ברשותו של יהודי, ולכן כשמוכרים לגוי מקיימים את רצון ה' להוציא החמץ מרשות היהודי, אולם בשביעית הרי רצון התורה מתקיים במלואו רק כאשר האדמות שייכות לישראל ובכל זאת הם שובתים בשביעית, וזה אי אפשר לקיים על ידי מכירה.