עד מתי שימשו הבכורות ככהנים?

הדיון המרתק המקיף את דברי רש"י בפרשיות יתרו ומשפטים, כי-תשא ובמדבר | וגם: האם דברי רש"י הולכים לפי שיטת רבי או לשיטת רבי יהושע?

 "גנאי גדול הוא שבהר סיני יוקרבו קרבנות על ידי אנשים שבעוד ארבעים יום עתידים לעבוד עבודה זרה"

מאז היתה יהודה לגוי, קידש השי"ת חלק נבחר מבני ישראל שישמשו ככהנים העובדים לפניו עבודה. בתחילת דברי הימים, לא היו אלה אנשים משבט לוי, אלא כל יהודי בכור לאמו, מכל שבט, שימש ככהן (ראה רש"י בראשית כה, לב). אולם כשהיו ישראל במדבר, העביר הקב"ה את הכהונה לשבט לוי.

ענין זה מוזכר בפירוש רש"י בארבעה מקומות במרחבי פירושו על התורה, ועל פניו נראה שיש סתירה בין ארבעה מקומות אלו.

ראש חודש ניסן

הגמרא במסכת זבחים (קיב, ב) אומרת: 'עד שלא הוקם המשכן – היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן – נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים'. מבואר כאן, שהבכורות המשיכו לעבוד עד יום הקמת המשכן, בראש חודש ניסן בשנה השנית.

במשכן או בסיני?

אולם בהמשך הגמרא (קטו, ב) מובא, שהדבר תלוי במחלוקת רבי ורבי יהושע בן קרחה, בהבנת הפסוק בפרשת יתרו, לגבי הגבלת העם במתן תורה (יט, כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ. לדעת רבי – הכהנים המוזכרים כאן הם בני אהרן. ואילו לדעת רבי יהושע בן קרחה – הם הבכורות.

מדברי הגמרא למדנו: א. לדעת רבי, כבר במעמד קבלת התורה עברה הכהונה לשבט לוי. ב. לדעת רבי יהושע, במעמד הר סיני עדיין עבדו הבכורות, והם עבדו עד יום הקמת המשכן.

תתחנכו למקום

למרבה התמיהה, בפרשת השבוע, על הכתוב שאמר משה לבני לוי להרוג את החוטאים בעגל (לב, כט) מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' וגו', כותב רש"י: 'בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום'. מבואר כאן, שתיכף לאחר חטא העגל, כאשר הרגו הלויים את החוטאים, עברה הכהונה מהבכורות לשבט לוי.

יסוד זה מוזכר שוב ברש"י בפרשת במדבר, על הכתוב (במדבר ג, יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר וגו', וז"ל: 'לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלויים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם'.

והתמיהה הבוקעת ועולה: הרי מהלך זה של רש"י אינו מתאים לא לפי שיטת רבי [הסובר שכבר בקבלת התורה עברה הכהונה לשבט לוי], ולא לפי שיטת רבי יהושע [שרק בהקמת המשכן עברה הכהונה לשבט לוי], ומה פשר שיטה חדשה זו?

הבכורות בסיני

ואמנם רש"י בפרשת יתרו פירש את הכתוב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים וגו', כשיטת רבי יהושע שבמתן תורה עבדו עדיין הבכורות, וז"ל רש"י: 'וגם הכהנים – אף הבכורות שהעבודה בהם'. 

עוד אנו מוצאים ברש"י בפרשת משפטים, לגבי המזבחות שהקים משה ביום ה' בסיון (שמות כד, ה)  וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וז"ל רש"י: 'את נערי – הבכורות, ע"כ. הרי שבמעמד הר סיני עדיין עבדו הבכורות [ועי' רש"י ותוספות במסכת זבחים (קטו, ב) שהאריכו לגבי פסוק זה, עיי"ש].

אבל מה שכתב רש"י בפרשת כי-תשא ובפרשת במדבר, שבחטא העגל עברה הכהונה לשבט לוי, היא פליאה עצומה, שזה אינו מתאים לא עם שיטת רבי ולא עם רבי יהושע.

גנאי הדבר

ליישוב תמיהה זו כתב המזרחי (שמות ל, טז; לב, כט; במדבר ג, יב), שרש"י שכתב [בפרשת כי-תשא ובפרשת במדבר] שבחטא העגל נפסלו הבכורות, עולה בקנה אחד עם שיטת רבי שכבר במתן תורה נפסלו הבכורות, כי כבר במתן תורה היה גלוי וידוע לפני השי"ת שעתידים הבכורות לחטוא בעגל, ולכן גזר כבר במתן תורה שהם לא יעבדו בסיני, מפני שגנאי גדול הוא שהקרבנות בקבלת התורה יוקרבו על ידי אנשים שבעוד זמן מועט יעבדו עבודה זרה. 

אלא שעל מהלך זה קשה, מדברי רש"י בפרשת יתרו ומשפטים, שכתב שבמתן תורה עבדו הבכורות, כשיטת רבי יהושע, וזה סותר לדבריו בפרשת כי תשא ובמדבר כשיטת רבי. על כך מיישב המזרחי, שאין בכך פליאה, כי כידוע מנהגו של רש"י להביא פירושים סותרים ומדרשים חלוקים.

המתין עד המשכן

מהלך שני כותב המזרחי (במדבר ג, יב), שבאמת דעת רש"י בכל המקומות כשיטת רבי יהושע שרק בהקמת המשכן עברה הכהונה לבכורות, ומה שכתב בפרשת כי תשא ובמדבר שכבר בחטא העגל נפסלו הבכורות, אין הכוונה שנפסלו תיכף ומיד, אלא שאז נגזרה הגזירה, ועדיין המתין הקב"ה עד שהוקם המשכן. 

רק למשכן נפסלו

מהלך שלישי, כותב הגור-אריה (שמות ל, טז) שרק בהקמת המשכן נפסלו הבכורות כשיטת רבי יהושע, ומה שכתב רש"י שכבר בחטא העגל נפסלו, הכוונה שנפסלו לעבוד רק במשכן, כי אין ראוי שחוטאים יעבדו במשכן שהשכינה שורה שם, אבל כל זמן שלא הוקם המשכן, המשיכו הבכורות לעבוד בבמה.

לא מצאנו

מהלך רביעי כותב ב'באר בשדה', שבאמת נפסלו תיכף במעשה העגל, ומה שאמר רבי יהושע שנפסלו רק משהוקם המשכן, היינו משום שלמעשה לא מצאנו שעבדו הכהנים ממעשה העגל עד להקמת המשכן, כי בכל החודשים הללו לא הקריבו קרבנות.