בפרשת השבוע מוזכרת מצות עריכת לחם הפנים, כאמור (ויקרא כד, ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד. במסכת מנחות (צט, ב) מובאת שיטת רבי יוסי שאין הכוונה 'תמיד' כפשוטו, 24 שעות ביממה ללא הפסק, אלא אפילו סילק את הלחם הישן בשחרית, וסידר את החדש בערבית, אין בכך כל פסול, כי גם אם הלחם נמצא שעה קלה בבוקר ובערב על השלחן הרי זה בגדר 'תמיד'. הוסיף על כך רב אמי, שדברי רבי יוסי מתאימים עם שיטת רבי שמעון בר יוחאי, שאפילו למד אדם רק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', כי כשם שהנחת הלחם שעה קלה בבוקר ובערב נחשבת כהנחה 'תמיד', כך לימוד קצר בבוקר ובערב נחשבת כלימוד 'תמיד'. ברם, דבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, שלא יחשבו שאכן די רק בלימוד קצר, ולא ילמדו תורה לבניהם.
על פי דברים אלו אמר הגה"ק רבי יוסף שאול נתנזון זי"ע, בעל שו"ת שואל ומשיב, חידוש חריף ומחודד: במסכת חגיגה (כו, א) מבואר שכאשר עלו ישראל לרגל לבית המקדש, הזהירו את עמי-הארץ שלא יגעו בשלחן, משום שעמי הארץ מטמאים במגע, ואם יגעו בשלחן והוא ייטמא, לא יהיה אפשר להוציא את השלחן ולטבול אותו, משום שהלחם צריך להיות עליו 'תמיד'!
אך לאמיתו של דבר היה אפשר להוציא את השלחן לטבילה, כשיטת רבי יוסי שמה שנאמר 'תמיד' אפשר לקיים בהנחת הלחם רק בבוקר ובערב. אלא שאם עמי-הארץ ישמעו שזו הכוונה של 'תמיד', הם יגלו את הסוד שגם בלימוד קצרצר שחרית וערבית אפשר לקיים מצות לימוד תורה, דבר שהם אסורים לדעת. לכן הזהירו דווקא אותם שלא יגעו בשלחן, שיבינו שמה שנאמר 'תמיד' פירושו כפשוטו תמיד ממש!