ההפטרה שנפטיר בשבת קודש זו עומדת בעין סערה גדולה אשר נשבה בהיכלי הפוסקים ובעולם המנהגים, כאשר לפנינו לא פחות מחמשה הפטרות שונות שעלינו להכריע ביניהם: א. הפטרת פרשת מטות. ב. הפטרת פרשת מסעי. ג. הפטרת 'שמעו דבר ה", שהיא השניה מתוך 'תלתא דפורענותא'. ד. הפטרת 'חזון ישעיהו', שלדעת הרמב"ם היא השניה מתוך 'תלתא דפורענותא'. ה. הפטרת שבת ראש חודש 'השמים כסאי'.
'שמעו' או 'השמים כסאי'?
ובכן, אילו לא היתה השבוע שבת ראש חודש, ואילו לא היינו עומדים כעת בתוך ימי בין המצרים, אזי היה פשוט שמפטירים את ההפטרה של פרשת מסעי ולא של פרשת מטות, בהתאם לכלל שכאשר שתי הפרשיות מחוברות מפטירים את ההפטרה של הפרשה השניה (שו"ע או"ח סי' רפד, ז).
אבל מאחר ואנו עומדים בימי בין המצרים, אזי אין מפטירים כלל את ההפטרה של פרשת השבוע, אך כאן עומדת בפנינו ההתלבטות בין שתי ההפטרות: מצד אחד – אנו עומדים כעת בימי בין המצרים, ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תכח, ח): מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא, דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו. כך שלכאורה יש להפטיר השבוע את הפטרת 'שמעו' [ולגבי מנהג תימן להפטיר 'חזון' ראה במדור התורה וההפטרה]. אבל מצד שני – בשבת זו חל ראש חודש, ובסתם שבת ראש חודש מפטירים 'השמים כסאי' (שו"ע או"ח סי' תכה, א). אם כן, מה עדיף יותר, הפטרת פורענותא, או הפטרת ראש חודש?
לדעת המחבר: השמים כסאי!
בבית יוסף (סימן תכה) כתב בשם אבודרהם, שלא לדלג על תלתא דפורענותא ושבעה דנחמתא, גם כאשר חל ראש חודש בשבת. והוסיף הבית יוסף שכאשר חל ראש חודש 'אלול' בשבת, מפטירין את הפטרת 'שבעה דנחמתא', ואחר שגמרו ההפטרה אומרים פסוק ראשון מהפטרת השמים כסאי, וכן את הפסוק האחרון 'והיה מידי חודש', לזכר שהיום ראש חודש.
אולם בשלחן ערוך (סי' תכה, א) פסק המחבר למעשה לגבי שבת ראש חודש אלול להפטיר הפטרת נחמתא (עניה סוערה), ולא הזכיר לומר פסוק ראשון ואחרון של ראש חודש.
ברם, המחבר לא הזכיר כלל מה לעשות בשבת ראש חודש אב [והיה מקום לומר שלדעת המחבר רק על נחמתא אין לוותר, אבל על פורענותא אפשר לוותר לטובת הפטרת ראש חודש, ויש להעדיף את הפטרת השמים כסאי, אך ראה להלן].
מנהג הספרדים
אף שהמחבר לא הזכיר כיצד לנהוג בשבת ראש חודש אב, אולם בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן לה) כותב שמנהג הספרדים להפטיר בשבת ראש חודש אב 'שמעו דבר ה". ומוסיף שם היחוה דעת: 'ונכון שבסיום ההפטרה יאמר פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת השמים כסאי'.
הגר"א: שמעו!
גם במשנה ברורה (סק"ח) מביא בשם הגר"א שהכריע להפטיר רק 'שמעו', אך לא כתב להוסיף פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי.
מנהג זה נהגו גם בפראג, כמו שמביא הדגול מרבבה, וכן הורה הגאון בעל שבט הלוי וכן נהגו בכמה קהילות קודש (ביאלא; ויזניץ-מאנסי, ועוד).
דרכי משה: השמים כסאי
לעומת זאת, דעת הרמ"א אינו כן, כי אמנם בדרכי משה (סימן תכה, ג), לאחר שהביא בזה חילוקי מנהגים כיצד לנהוג, שיש הסוברים (אבודרהם; מרדכי) שמפטירין 'שמעו' ולא 'השמים כסאי', ויש הסוברים (תרומת הדשן מנהגי מהרא"ק) להפטיר 'השמים כסאי'. מכריע הדרכי משה להפטיר 'שמעו' ואחריו פסוק ראשון מהשמים כסאי ופסוק האחרון 'והיה מידי חדש'.
אך למעשה בהגהות הרמ"א על השלחן ערוך הכריע: 'ויש אומרים השמים כסאי, וכן עיקר במקום שאין מנהג'. המגן אברהם כותב שכן הוא גם המנהג בפוזנא להפטיר השמים כסאי. ובטעם המנהג להפטיר השמים כסאי ביאר הט"ז (סק"ב), כי בהפטרה זו מוזכר גם ראש חודש וגם נחמת ירושלים (וקצת צ"ב דבריו, שהרי עתה היא שבת של פורענותא ולא של נחמה).
מנהג זה נהוג בהרבה קהילות האשכנזים (וכן מנהג בעלזא, וויזניץ, ועוד), וכן נהג הגה"ק בעל חתם סופר זי"ע.
מי שעורך סעודה כל חודש!
הכרעה מעניינת ומקורית כותב בשו"ת דברי יציב (אורח חיים סימן קפג) שמי שנוהג בכל ראש חודש לערוך סעודה מיוחדת בשמחה, הרי שאצלו ראש חודש הוא מועד, ולכן הוא לא יפטיר פורענותא, אלא יפטיר השמים כסאי, אבל מי שאינו מדקדק לנהוג סעודה ושמחה בכל ראש חודש, הוא יפטיר 'שמעו'.
חמשה מנהגים
הרי לנו למעשה חמשה מנהגים: א. מנהג הספרדים ועוד קהילות: שמעו דבר ה', בתוספת פסוק ראשון ואחרון של ראש חודש. ב. מנהג הרמ"א הנהוג בכמה קהילות: השמים כסאי. ג. מנהג הגר"א: שמעו דבר ה' (בלי תוספת פסוקים מראש חודש). ד. הוראת הדברי יציב: מי שעורך סעודה ונוהג שמחה כל ראש חודש יפטיר השמים כסאי. ה. מנהג התימנים (בלדי) להפטיר השבוע הפטרת שבת חזון (ראה מדור התורה וההפטרה).