בפרשת השבוע אנו קוראים על מצות התענית ביום הכיפורים, והנה, בעיצומה של מלחמת העולם השניה, בשנת תש"א, נמלטו כארבעת אלפים יהודים מאירופה הבוערת ליפן, וחנו בעיר הנמל המרכזית קוּבֶּה. עם התקרב חודש תשרי של שנת תש"ב, ניצבו הפליטים בפני שאלה הלכתית חמורה: באיזה יום עליהם לצום ביום הכיפורים?
מה היתה השאלה?
היכן הוא קו התאריך?
ובכן, כדור הארץ כשמו כן הוא: כדור עגול מכל צד, שאין לו תחילה וסוף, והשמש מקיפה אותה תמיד ללא הפסק. כשהשמש מסיימת סיבוב שלם מסתיימת יממה אחת, ומיד אחר כך כשהוא ממשיך את הסיבוב וכך מתחיל היום השני.
מאחר ומדובר בסיבוב תמידי, נשאלת השאלה הפשוטה, באיזה נקודה על גבי הכדור נגמר הסיבוב ומתחיל סיבוב חדש? לפיכך יש לקבוע קו מסוים בעולם (כמובן קו בלתי נראה, ותיאורטי) הנקרא 'קו התאריך', ששם מסתיים הסיבוב, כלומר שנגמר היום של אתמול, וכאשר השמש תעבור את הקו הזה יתחיל היום שלמחרת. וממילא אם יהיו שתי מדינות סמוכות והקו עובר ביניהם, והשמש זורחת על שתי המדינות בשווה, הרי במדינה שלפני הקו יהיה זה עדיין צהרי יום ראשון, ובמדינה שמעבר לקו יהיה זה כבר צהרי יום שני.
90 מעלות או 180 מעלות
באופן כללי ישנם שתי שיטות מרכזיות בהכרעת מקום קו התאריך.
שיטה אחת – שיטת בעל המאור (מסכת ר"ה כ, ב) והכוזרי (מאמר שני) ועוד, שקו התאריך הינו 90 מעלות (שש שעות) לצד מזרח של ירושלים.
שיטה שניה – דעת הרבה פוסקים, שקו התאריך הוא 180 מעלות (י"ב שעות) מירושלים, דהיינו שהקו עובר בדיוק מול ירושלים בצד השני של הכדור.
למעשה, המחלוקת בין שני השיטות נוגעת למעשה כלפי אותם מדינות ואיי הים הנמצאים בשטח של אותם 60 מעלות השנויות במחלוקת, דהיינו בין קו התאריך האחד של 90 מעלות לקו התאריך השני של 180 מעלות. שלדעת בעל המאור אותו מקום הוא עדיין לפני קו התאריך (שהרי לשיטתו קו התאריך הוא 90 מעלות למזרח), ועכשיו הוא יום שבת, ולשאר השיטות הרי שעכשיו הוא יום ראשון.
מתי הוא יום כיפור?
מאחר והעיר 'קובה' נמצאת בשטח שבין שני קווי התאריך [בערך מאה מעלות מזרח לירושלים], לא ידעו הפליטים להכריע האם הם נמצאים לפני קו התאריך או לאחריה.
בכל השבתות ששהו שם היו שהחמירו על עצמם שלא לעשות מלאכה גם ביום ראשון, מלבד יום השבת, אולם עם התקרב צום יום הכיפורים, שבאותה שנה חל יום הכיפורים בארץ ישראל ביום רביעי, נחרדו איש אל רעהו מה יעשו, שהרי לא יוכלו לצום יומיים?
דעת החזון איש
מהעיר קובה אשר ביפן הופנתה השאלה אל גדולי התורה ועמודי ההוראה שבארץ ישראל, אלא שהתשובות שקיבלו לא היו שוות. רבינו החזון איש זצ"ל היה נחרץ בדעתו שההלכה היא כדעת בעל המאור ושאר הראשונים שקו התאריך עובר 90 מעלות ממזרח, וממילא הם נמצאים לפני קו התאריך, ולכן עליהם לצום למחרת, ביום חמישי.
דעת שאר גדולי ארץ ישראל
מאידך, הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצינסקי זצ"ל האריך לברר שקו התאריך הוא 180 מעלות מארץ ישראל, ולכן האי קובה נמצא אחרי קו התאריך ועליהם לצום ביום רביעי. כדעתו סברו כמה מגדולי וצדיקי הדור שחיזקו את ידיו.
אסיפת הרבנים לפני יום כיפור
ביום ד' בתשרי תש"ב נערכה אסיפת רבנים וגאוני תורה בארץ ישראל, והכריעו שיש להמשיך לצום כמנהג המקום ביום רביעי ולא לדחות ליום חמישי. וכך שיגרו במכתב לפליטי קובה שכן יעשו.
מאידך, החזון איש היה איתן בדעתו לצום ביום חמישי, ואף שלח להם מברק: "אחים יקרים, אכלו ביום הרביעי וצומו ביום החמישי, ואל תחושו לשום דבר".
סוף דבר
בסופו של דבר שאלה זו לא היתה נוגעת למעשה, כי באורח פלא, רובם המכריע של הפליטים עזבו את קובה סמוך לראש השנה, כך שהשאלה הייתה מיותרת. ובין שאר הפליטים שנותרו, היו שצמו רק ביום רביעי, והיו שצמו גם ביום חמישי ואכלו פחות מכשיעור. והיו גם כמה יחידי סגולה שבמסירות נפש צמו יומיים.
סוגיא זו של קו התאריך רחבה מארץ מידה ועמוקה מני ים, והרוצה להרחיב את ידיעותיו ימצא את שאהבה נפשו בכל הספרים הרבים שחוברו בעניין זה.