פולמוס תרגום התורה לשפות זרות

בפרשת השבוע כותב רש"י על הכתוב (דברים א, ה) הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר, 'בשבעים לשון פירשה להם'. להלן נעסוק בדעתם של גדולי הדורות בשאלת תרגום התלמוד-בבלי לשפות אחרות.

קיצור תלמוד בבלי

מאז חתימת התלמוד לא היה מי שהרהיב עוז לתרגם את הש"ס לשפה אחרת, עד לפני 190 שנה בערך, כאשר יצאה לפועל התוכנית הראשונה בהיסטוריה לתרגם את התלמוד לשפת-נכר. היה זה ד"ר אפרים משה פינר, שאמנם בנעוריו היה מתלמידי הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל, בעל 'חות דעת', אולם רוחות ההשכלה שנשבו בגרמניה השפיעו במידה מסוימת גם עליו.

בשנת תקצ"א הוציא את ספרו "קיצור תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי", בו הדפיס קטעים נבחרים מתוך התלמוד בבלי וירושלמי, הן בשפת המקור בארמית, והן בתרגום לגרמנית, עמוד מול עמוד. הדפסת ספר זה היתה מלווה בעידודם של ראשי המשכילים עוכרי הדת.

החזרה מההסכמה

בשלב מסוים החל ד"ר פינר לפעול להשגת הסכמות מאת גדולי דורו על תרגום הש"ס, בנימוק שהתרגום יגרום לקידוש שם שמים בעיני העמים, וגם יסייע לאותם יהודים שאימצו לעצמם את השפה הגרמנית הספרותית, שיוכלו לעסוק בתורה.

בערמומיותו הצליח לחלץ מכתבי הסכמה מאת כמה גדולי תורה בדור ההוא, לאחר שהציג את עצמו כיהודי ירא שמים ותלמיד חכם.  בחורף תקצ"ד, אף הצליח בנכלוליותו לקבל הסכמה מאת הגה"ק בעל חתם סופר זצוק"ל, לאור הצהרתו השקרית כביכול התרגום יתבצע בפיקוחו של הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, אב"ד הנובר ולונדון.

אולם כעבור כמה שבועות חזר בו החתם-סופר מהסכמתו, בפרט כשקיבל מכתב מהגר"נ אדלר בו הוא מכחיש כל קשר שלו אל תרגום הש"ס. במכתב מיוחד (נדפס בליקוטי תשובות חת"ס, מכתבים סי' ל"ח), כותב החת"ס בענוותנותו: 'ולא בושתי לומר בוש אני… שכחתי מעיקרי המכשולות המכשילות את הרבים היוצאת מהעתק הלז… והנני חוזר ועוקר הסכמתי…והריני אוסר באיסור גמור להדפיס הסכמתי…'

תרגום עין-יעקב

כעבור כעשרים שנה, בשנת תרכ"ג בערך, הציע יהודי רעיון לתרגם לאידיש את הספר הנפוץ 'עין-יעקב', בו לוקטו כל אגדות הש"ס, כשכוונתו לטובה להרבות תורה בישראל.

הידיעה על הכוונה לתרגם את העין-יעקב עוררה פולמוס ער בקרב גדולי הדור ההוא.  הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע התנגד לכך נחרצות, עקב החשש שאם יתרגמו את אגדות חז"ל לשפה המדוברת, יבואו עמי-הארץ והנשים לפרש סיפורי חז"ל כפשוטם, מבלי להבין שכל דברי האגדות הם עניינים גבוהים ורמים. 

הדברי חיים פנה לכמה מגדולי דורו בבקשה שיצטרפו אליו במאבק נגד תרגום העין-יעקב (ראה שו"ת ערוגת הבושם או"ח, ריד). גם בסוף  שו"ת 'תפארת יוסף' כותב הג"ר יוסף חנניה ליפא מייזליש זצ"ל, אבדק"ק פרעמישלא, מכתב ארוך נגד תרגום העין-יעקב.

דעת רבה של קראקא

מנגד, רבה של קראקא, הגה"ק רבי שמעון סופר זצוק"ל, כתב מכתב ארוך (הובא באגרות סופרים, מערכת הגר"ש סופר, מכתב כ'), בו הוא מבאר את דעתו שאין מניעה מהדפסת תרגום העין-יעקב, וגם אם עמי-הארץ ונשים יטעו לפרש ולגשם את אגדות חז"ל, הרי לפני ה' חביבה התמימות שלהם יותר מאותם המשכילים המלומדים שמסלפים לגמרי את התורה. 

אם כי הוא מציין וכותב שחשוב שהדפסת התרגום של העין-יעקב תתבצע בפיקוח של גדולי הדור, ואם יש בעין יעקב איזה סיפור על התנאים והאמוראים שעמי-הארץ עלולים לטעות ולפרש אותו בצורה שאינה מכבדת את התנאים והאמוראים, יש להשמיט סיפור זה מהעין יעקב. 

תרגום המשניות

באותם שנים, נשאל הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצוק"ל, בדבר הצעתו של הג"ר יעקב בכרך זצ"ל, לתרגם לגרמנית את ששה סדרי משנה. בספרו שו"ת האלף לך שלמה (יו"ד, רנח) הוא שולל הצעה זו, כשהוא מחדש חידוש עצום, שרק אם לומדים את המשניות בלשון שבו נכתבו, מקיימים מצות תלמוד תורה, כי לשון חז"ל כולל בקיצור לשון פירושים רבים, ובוודאי כולל את הפירוש הנכון והאמיתי,  אבל אם יעתיקו את המשנה בשפה אחרת לפי אחד הפירושים, אולי פירוש זה אינו נכון, ונמצא שלא קיימו מצות תלמוד תורה.

הגמרות המבוארות בימינו

בימינו נפוצו מאד הגמרות המבוארות באנגלית של הוצאת "ארטסקרול", וחובה לציין שאין זה קשור להתנגדות חלק מגדולי ישראל לתרגום הש"ס, מאחר והגמרות בימינו אינם 'תרגום' אלא 'ביאור', כלומר, לא הדפיסו תרגום כתחליף ללימוד הגמרא, אלא "ביאור" שישמש ככלי עזר להבנת הגמרא, וגם בעמוד של הביאור מובא לשון הגמרא משולב יחד עם תוספת הביאור,  כך שלא ניתן כלל ללמוד את הגמרא בשפה המתורגמת בלי לשון הגמרא עצמה. ואילו באגדות חז"ל שיש חז"ל שפשוטי עם עלולים לטעות בהבנתם, מקפידים במהדורת ארטסקרול לציין לביאור רבותינו גדולי האחרונים המסבירים שבכל אגדות אלו טמונים סודות נשגבים.