בס"ד
בין כותלי בית המדרש העתיק של וורמייזא היה דר רש"י הק' והוגה בתורה. שעות ארוכות היה לומד בהתמדה, ישוב על כסא האבן שספגה את כל עמלו בקדושה וטהרה. תמידין כסדרן היה שומע שיעורים ממורו ורבו המובהק רבנו יעקב ב"ר יקר, זאת לאחר שגלה למקום תורתם של רבותיו בלות'יר ומגנצא, כולם מתלמידיו הגדולים של רבנו גרשום מאור הגולה.
רש"י קיבל במסוּרה את המסוֹרה, שעברה לאשכנז וצרפת, מהישיבות הגדולות בסורא ופומבדיתא, בשלשלת הקבלה שלא פסקה מימיו של משה רבנו שקיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע.
משחזר לטרוייש והחל לפרש את כל דברי התורה היו אלו מבוססים על דברי רבותיו אשר למד בפניהם או מאשר עיין בכתביהם. אך פירושים וחידושים רבים הגה רש"י מפרי תבונתו ומחקרי נפשו, בצחות הגיונו וביושר לבבו.
פירוש רש"י נסוב בעיקר על דרך הפשט ובביאור לשון ודקדוק המקרא, אם כי יש בהם הרבה מן הדרש והאגדה. וכפי שרש"י עצמו כתב על דרכו בבואו לפרש דברי הכתוב: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סידרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. (בראשית ג, ח)".
אך למרות שלשון "פשט" יכול להשתמע כדבר קל יחסית לעומת שאר דרכי הפרד"ס ומסילות הלימוד, הרי שבכל הנוגע לפירוש רש"י אין הדבר כך. כפי שייווכחו הרבה שניסו לכבוש את דרכו של רש"י ולחקות את מהלכיו, שבכל אות ותג מדברי רש"י תלויים תלי תלים של תירוצים, חישובים ואף סודות ורזים.
כפי שכתב נכדו רבנו תם: "מה שפירש אדוני זקני הש"ס אף אני אעשה זאת, אבל פירוש המקרא לית בחילי כי לא אוכל עשוהו". ונוסיף לכך את דברי המאירי: "אין מעלתו ניכרת רק ליחידים, כי במילה אחת יכלול לפעמים תירוצים של חבילי קושיות".
השל"ה הק' כותב מפורשות על מקורו הטהור של פירוש רש"י: "רש"י כתב חיבורו ברוח הקודש ויש לדקדק בו היטב, כי רמז במילה אחת חידושים גדולים".
וב'שם הגדולים' להחיד"א מרחיב בדברים נוראים אודות מה ששמע מפה קדוש רב מופלג שקיבל מרבו, היאך זכה רש"י לכתוב פירוש שכזה ומה עשה בעבור זה: שרש"י התענה תרי"ג תעניות קודם שכתב פירוש התורה. גם כתב פירושו ע"פ הסוד ויש בדבריו רזין עילאין ולכן התענה תרי"ג תעניות. ומשה רבנו ע"ה אמר לו "אשריך".
ויש לציין את דברי רש"י על הנ"ך בספר יחזקאל (מב, ג) בעניין צורת הבית השלישי: "ואני לא היה לי לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה אלא כמו שהראוני מן השמים".
כמובן שרבו הפולמוסין במרוצת הדורות האם הכוונה לגילויי רוח הקודש ממש, או שהכוונה על לבו הטהור ורוחו הנכונה של רש"י שהיו לו לסייעתא דשמיא עצומה בכתיבת חיבורו. אבל היוצא לנו מכל דברי רבותינו, שפירוש רש"י על התורה עולה בחשיבותו לשורה הראשונה של כתבי התורה, על המדף העליון בארון הספרים היהודי, עם המשנה, המדרש והגמרא.
מאות ספרים ואלפי קולמוסין נשתברו לסבר את דרכו הייחודית והאיזון של רש"י בפירושו. בדור שלאחריו נחלקו אסכולות הלומדים היאך ולאיזה כיוון להמשיך את פרשנותו החדשנית. אם היו אלו בחירי תלמידיו בצרפת, ובראשם נכדו הרשב"ם, שהעדיפו את הפשט אף במקום שרש"י ביכר את הדרש; בעוד שלעומתם, בבתי התלמוד של אצולת המדע והחקירה בספרד טענו על ריבוי הפשט.
אך לפצח את הייחודיות של פירוש רש"י ולעשות עוד פירוש במתכונתו לא עלתה בידי אף אחד מתלמידיו ואף לא בדורות שלאחריו.
ברבות השנים נכתבו כללים אחדים בידי גדולים ואדירים, בעיקר כדי להבין את דרך הלימוד בפירוש רש"י למען ירוץ בו הקורא ויבין מדוע ביכר רש"י לרוב את הפשט או את המדרש העולה עם לשון הכתוב, כשלעתים בחר דווקא את האגדה והדרש על־אף שאינם עולים בקנה אחד עם פשוטו של מקרא.
ולפי המובא ברוב הספרים היתה כוונתו של רש"י להטעים ללומד את מהלך התורה, את ההבנה הנכונה של המצוה, את סדר המאורעות ואף את ההרגש של ההתרחשויות, ולכן תמיד כתב רש"י את הפירוש שיסייע ביותר במלאכה זו, ולרוב הוא מתמזג עם פשוטו של מקרא, ולפעמים תבוא ההפנמה הנכונה דווקא מרמזים או מדרשי אגדה.