פרשת דברים

מה בפרשה:

בפרשת דברים, פותח משה רבינו את משא הפרידה מבני ישראל, כשהוא מזכיר מאורעות מרכזיים שעברו ישראל במדבר, ומשלב דברי תוכחה לישראל, לצד דברי עידוד שלא להתיירא מהגוים.

נושאי הפרשה:

תוכחות ברמז • ביאור התורה בשבעים לשון • מינוי דיינים • המרגלים והמעפילים • מעבר בגבול אדום עמון ומואב • מלחמת סיחון ועוג • נחלת בני גד וראובן.

א.  תוכחות 

ביום ראש חודש שבט, 37 ימים קודם מיתתו, כשעמדו ישראל בערבות מואב, הוכיח משה את ישראל, כשהוא מזכיר ברמז כמה מקומות בהם נכשלו בחטאים ומציין את העובדה שאם לא חטאו היו נכנסים לארץ תיכף ומיד לאחר יציאת מצרים. 

ב.  תרגום 

ביום זה אף החל משה לבאר את התורה בשבעים לשונות, ובירך את ישראל שיתרבו פי אלף.

ג.  דיינים

משה החל לחזור על קורות חייהם במדבר, החל ממינוי הדיינים, כאשר הורה לעם לבחור אנשים צדיקים וחכמים שישמשו כדיינים, שרי אלפים ומאות ועשרות, להם נמסרו הוראות לשפוט צדק וללא מורא.

ד.  מרגלים

בהמשך מספר משה בהרחבה על חטא המרגלים ששלחו מקדש ברנע, שעל כך נענשו כל אותו הדור, מבני עשרים ומעלה, שלא יכנסו לארץ, מלבד יהושע וכלב שלא נטלו חלק בחטא המרגלים וקיבלו על כך שכר.

ה.  מעפילים

לאחר מכן עובר משה לתאר את חטא המעפילים שרצו לעלות בהר ולהילחם באמוריים נגד רצון ה', אך האמוריים הכו בהם כמו דבורים עוקצים.

ו.  בגבול

כאן מציין משה רבינו שכאשר חלפו 38 שנה מחטא המרגלים, הסתיימה מיתת כל הדור ההוא, וכעת התקדמו ישראל לקראת הארץ. הם עברו בגבול שעיר ומואב ועמון, אך נאסר עליהם ללחום עם מואב ולהתגרות עם עמון. והכתוב מציין שארצות מואב ועמון אינם 'ארץ רפאים' שהובטח לאברהם אבינו.

ז.  מלחמה

לקראת המלחמה עם סיחון, שלח משה אליו שליחים בדברי שלום לעבור בארצו, וכשהוא סירב לשלום, נלחמו בו, הרגו אותו ואת עמו, וכבשו את עריהם. כך עשה גם לעוג מלך הבשן ולארצו.

ח.  גד וראובן

את ארצם של סיחון ועוג, מסר משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה, כשהתנה עם בני גד וראובן לעבור חלוצים בראש המלחמה. 

ט.  חיזוק

בסיום הפרשה מוסר משה רבינו דברי חיזוק ליהושע בן נון שלא יתיירא מפני גויי הארץ, כי ה' נלחם להם.