פרשת ויקהל

מה בפרשה:

פרשת ויקהל, היא כעין חזרה על כל פרשת תרומה ותצוה וכי תשא, ולכן רש"י מקצר מאד בפירושו על פרשה זו. אך בעוד ששם נאמרו המלאכות כציווי לעשייה, הרי כאן מודיע הכתוב שאכן כל המלאכות הללו נעשו למעשה.

נושאי הפרשה:

שמירת שבת ואיסור הבערה • פירוט הנדבות הנצרכות • פירוט הכלים והמלאכות • הבאת הנדבות ומסירתם לאומנים • עשיית כל המלאכות

א.  שבת

ביום י"א בתשרי, למחרת ירידת משה מהר סיני ביום הכיפורים, מקהיל משה את כל ישראל לצוות אותם על מלאכת המשכן. 

כהקדמה לכך הוא מקדים להזהיר על חובת שמירת השבת, להודיע מראש שמלאכות המשכן אינן דוחות שבת. בדבריו הוא מציין במיוחד את איסור הבערת אש בשבת.

ב.  סיכום

לאחר הקדמה זו מתחיל משה בציווי על הבאת הנדבות למלאכת המשכן, ומודיע שכל איש שנדבו לבו יביא את אחד מהמוצרים הנצרכים למשכן, ומהם יעשו חכמי הלב את כל מלאכות המשכן, הכלים, המפורטים בהרחבה בפסוקי הפרשה. 

ג.  נדבות

ואכן בני ישראל, האנשים והנשים, מביאים נדבה למשכן, כלי זהב ותכשיטים ושאר המוצרים הנצרכים. היו גם נשים חכמות לב ששזרו חוטים בעוד הצמר מחובר לגוף העיזים.

הנשיאים התמהמהו תחילה להביא נדבה, ובסוף נשאר להם להביא רק אבני שוהם ומילואים, שמן וקטורת.

ד.  קבלה

הקב"ה מילא את לבם של בצלאל ואהליהב בחכמה ותבונה ודעת, וכן מילא אותם בכישרונות לעשיית כל סוגי המלאכה, ולצידם עוד חכמי לב.

משה ממנה את בצלאל ואהליהב ושאר החכמים לעשות המלאכה, ופוקד עליהם לקבל את הנדבות מישראל. כאשר הציבור מרבה להביא תרומות יותר מהצורך, מצווה משה להודיע שלא להביא עוד.

ה.  מלאכות

בהמשך הפרשה מפורטות בהרחבה רבה כל המלאכות שעשו האומנים היריעות והקרסים; הקרשים והבריחים והאדנים; הפרוכת והמסך ועמודיהם; הארון עם הכפורת והכרובים, עם טבעות ובדי הארון; השלחן עם טבעות ובדים, וכן את כל הכלים הנדרשים לשלחן; המנורה וכליה; המזבח הפנימי עם טבעותיו ובדיו; שמן המשחה והקטורת; מזבח העולה, כולל המכבר והכרכוב; הכיור שנעשה ממראות הצובאות שהביאו הנשים; חצר המשכן, עמודיו וקלעיו.