פרשת צו

מה בפרשה:

פרשת צו, ממשיכה להעסיק אותנו בהלכות קרבנות, בתוספת כמה דינים הנוגעים לחלק מהקרבנות שכבר הוזכרו בפרשת ויקרא. מוזכרים בפרשתנו גם איסורי אכילת חלב ודם, ובסיומה נחזור ונלמד אודות עבודת שבעת ימי המילואים כפי שלמדנו בפרשת תצוה.

נושאי הפרשה:

אש המזבח • תרומת הדשן • קרבנות עולה ומנחה • מנחת כהנים • חטאת ואשם  • תודה ושלמים • איסור חלב ודם • ימי המילואים

א.  עולה 

הפרשה נפתחת בדיני קרבן עולה, שכולו נשרף על המזבח, וניתן להקטירו כל הלילה. חל איסור להקריב שום קרבן לפני עולת תמיד של שחר, ואחרי עולת תמיד של בין הערביים. ובדין קרבנות שנפסלו במקדש, שאם עלו למזבח לא ירדו.

ב.  דשן 

כמה מדורות אש היו על המזבח. מצוה שהאש תבער שם תמיד, ואסור לכבות אותם.

בכל יום היה כהן, הלבוש בגדי כהונה, מוציא אפר ממדורות המזבח ומניח למטה סמוך למזבח. במידה והר האפר במרכז המזבח היה גבוה מדי, היה הכהן מוציא את כל הר האפר מחוץ למחנה.

ג.  מנחות

בפרשה מוזכרים הלכות הנוגעות להקרבת ואכילת מנחת-נדבה. כן מוזכרים דיני כהן גדול המקריב קרבן מנחה בכל יום, וכהן הדיוט מקריב קרבן מנחה ביום בו הוא נכנס לכהונה. כל מנחה שכהן מקריב, נשרפת כליל ואינה נאכלת.

ד.  חטאת ואשם

עוד מוזכרים בפרשה דינים הנוגעים לקרבן חטאת, שחיטתו הקטרתו ואכילתו, וכן הלכות הנוגעות במקרה שדם החטאת נגע בדבר מאכל, או נבלע בבגד או בכלי, ובדין דם החטאת שנכנס לתוך אהל מועד. 

כן נלמד דינים הנוגעים לקרבן אשם, שחיטתו, הקטרתו, ואכילתו, ובדין אשם שנשחט שלא לשמה, או שמתו בעלי הקרבן.

ה.  תודה ושלמים

מבוארים בפרשה דיני קרבן שלמים, התנופה הנעשית בו, הקטרתו, ואכילתו, ואיסור פיגול כשחושב לאכלו לאחר זמנו. כן מבוארים דיני קרבן תודה, והלחמים שיש להביא יחד עמו, ונתינת החזה והשוק לכהן. גם מבואר איסור אכילת קרבנות שנטמאו, ואיסור לאדם טמא לאכול את הקרבן.

ו.  חלב ודם

בפרשה נלמד שוב על איסור אכילת חלב ודם, והעונש למי שאוכלם.

ז.  מילואים

התורה חוזרת שוב על מה שלמדנו בפרשת תצוה, אודות סדר העבודה בשבעת ימי המילואים, לבישת בגדי הכהונה לאהרן ובניו, טבילתם ומשיחתם בשמן המשחה, והקרבת הפר ושני האילים בימים אלו, וישיבת הכהנים במשך שבע ימים בפתח אהל מועד.