מה בפרשה: לאחר שלמדנו בפרשת תרומה על המשכן וכליו, אנו עוברים בפרשת תצווה ללמוד על הבגדים שלבשו הכהנים בעת עבודתם. ואילו החלק השני של הפרשה מוקדש לסדר עבודת שבעת ימי המילואים לפני חנוכת המשכן.
נושאי הפרשה: שמן למאור | בגדי הכהונה | האפוד | החושן | המעיל | הציץ | שבעת ימי המילואים | מינוי כהן גדול לדורות | מזבח הקטורת
א. שמן
בכל לילה הדליקו נרות במנורה בשמן שהופק מזיתים כתושים, ללא שמרים.
ב. בגדים
כהן הדיוט לבש 4 בגדים: מכנסיים, כתונת, אבנט, ומגבעת. והכהן-גדול לבש עוד 4 בגדים: מעיל, אפוד, חושן, וציץ. כהן שעבד בלי אחד הבגדים, התחייב מיתה.
ג. אפוד
האפוד נתלה מאחורי גב הכהן עד כפות רגליו, וממנו יצא אבנט. מעל החגורה נתפרו שתי כתפות עד הכתפיים, שם הותקנו משבצות זהב בהם 'אבני שוהם', עליהם נחקקו שמות השבטים.
ד. חושן
החושן, עשוי היה בד, ובתוכו הונחו ה'אורים-ותומים'. על החושן נקבעו 12 משבצות זהב ובהם אבנים עליהם נחקקו שמות השבטים.
כדי שהחושן לא יזוז ממקומו, הוא נקשר אל האפוד בשרשרות זהב מלמעלה, ובחוטי תכלת מלמטה.
ה. מעיל
המעיל היה כולו בד תכלת, ובתחתיתו נקבעו פעמוני זהב וכדורי בד כדמות רימון.
ו. ציץ
על מצח אהרן הונח ציץ הזהב שנקשר לעורפו בחוטי תכלת.
ז. מילואים
בשבעת ימי המילואים, שימש משה ככהן, ובסיומם התמנו אהרן ובניו לכהונה באמצעות מספר עבודות שנעשו בכל יום משבעת הימים, כדלהלן.
א. הבאת סל ובתוכו 30 חלות. ב. טבילה ולבישת הבגדים. ג. יציקת שמן על ראש אהרן. ד. הקרבת פר חטאת, חלקו הוקרב במזבח והשאר נשרף. ה. איל לעולה, ואיל לשלמים – אשר מדמו נתן משה על תנוך האוזן, ועל אגודל היד והרגל, של אהרן ובניו. גם הזה עליהם ועל בגדיהם מהדם שעל המזבח, ומשמן המשחה.
ח. מילואים
משה והכהנים הניפו חלקים מאיברי השלמים, יחד עם 3 חלות שהופרשו מהסל, והם הוקרבו על המזבח. יתרת הבשר והחלות אכלו הכהנים, ואילו למשה ניתן החזה.
גם במשך הדורות, כל המתמנה לכהן גדול, צריך ללבוש הבגדים שבעה ימים.
ט. מזבח
המזבח הפנימי, עשוי היה עץ מצופה זהב, ועליו הקטירו קטורת פעמיים בכל יום, וכן היזו עליו דם קרבנות ביום הכיפורים.