על הפסוק בפרשת השבוע (שמות כב, כא-כב) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, כותב האלשיך הק' פירוש נפלא עד מאד!
כאשר מצערים יתום ואלמנה, יחד עם הבכי על עצם העינוי שגרמו להם עכשיו, צף ועולה בלבם כל הצער שהם נושאים בלבם דבר יום ביומו על כל חייהם המרים, והם בוכים גם על עצם היותם אלמנה או יתום. לכן נכתב בלשון כפול 'עַנֵּה תְעַנֶּה', העינוי ליתום ואלמנה הוא עינוי כפול, כשמענים אלמנה היא אומרת בלבה, אילו היה בעלי חי לא היו מצערים אותי, והיתום אומר אילו אבי חי לא היו מקניטים אותי,. ועל כך 'צָעֹק יִצְעַק', צעקה כפולה, צעקה על העינוי של עכשיו, וצעקה על מות הבעל או האב, כי הם מתעוררים כעת לבכות גם על עצם היותם חסרי בעל או אב. ועל זאת 'שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע', שמיעה כפולה, הן על הצער של עכשיו, והן על הצער הכללי שלהם!