כפי שלמדו המוני הוגי ה'דף היומי' השבוע, מהפסוק בפרשת השבוע (שמות יב, ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, דרשו בגמרא (סנהדרין מב, א): כל המברך על החדש בזמנו – כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החדש 'הזה', וכתיב התם 'זה' א-לי ואנוהו'.
לקראת המלך
בנוגע למצווה חביבה זו – הנקראת 'ברכת הלבנה', או 'קידוש לבנה', או 'חידוש לבנה' – כותב הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תכ"ו, ד) בשם הגהות-אלפסי, וז"ל: "ואין מקדשין הלבנה תחת הגג!".
אמנם בדרכי משה (שם) מביא שבהגהות-אלפסי כתב שאינו יודע טעם למנהג זה, אולם הב"ח נותן טעם למנהג, כיון שקידוש לבנה הוא כקבלת פני השכינה, יש לצאת החוצה כיוצא לקראת המלך. ואילו המגן אברהם (סקי"ד) מביא בשם מהרי"ל טעם למנהג, כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה כשהוא מקבל פני השכינה.
ברכה במטוס
אולם כבר כתבו הפוסקים (ראה משנה ברורה סקכ"א) שדין זה הוא רק לכתחילה, אבל במקום הצורך, כגון זקן וחולה; או שיש קור גדול בחוץ; או שנוסע במטוס וחושש שעד הנחיתה יעבור זמן הברכה; או שבחוץ יש ריח רע מהאשפה ואי אפשר לברך – אזי מותר לברך גם בתוך הבית.
לפתוח החלון
ברם, כותבים הפוסקים (פרמ"ג משב"ז סק"ד; שערי תשובה סקי"א; שער הציון סקכ"ה), שהמברך בתוך הבית, ישתדל לכתחילה לפתוח את החלון או הדלת כדי להסתכל על הלבנה, ולא יביט דרך זכוכית או סורגים.
אך בדיעבד אפשר לברך אפילו בחלון סגור, גם כשהזכוכית אינה שקופה לגמרי, וגם דרך סורגים שיש ביניהם פחות מג' טפחים, ואין בזה חשש 'לבוד'.
הלכה למעשה:
לכתחילה יברך ברכת הלבנה שלא תחת גג, ובדיעבד אפשר לברך גם בתוך הבית, אך ישתדל לפתוח את החלון, ובמקום הצורך אפשר גם דרך זכוכית או סורגים.