בתוך הברכות שיצאו מפי בלעם נמצא הפסוק (במדבר כד, ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, והגמרא מבארת (סנהדרין קה, ב) שהכוונה לבתי כנסיות ובתי מדרשות.
רעיון מתוק מדבש כותב בספה"ק תפארת שלמה (פרשת לך לך), כשהוא עומד על הכתוב בפרשת כי תצא (דברים כג, ו) וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. מסביר התפארת-שלמה: בלעם ברצונו לקלל את ישראל רצה לומר שיהיו לישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי הוא כגוי מלא תאוות, חשב שהקללה הגדולה ביותר שאפשר לקלל בן אדם היא, כשהוא ייאלץ לשבת כל היום בבית הכנסת ובבית המדרש, ולא יהיה לו חלק בתאוות העולם הזה.
אולם הקב"ה הפך את אותה קללה עצמה לברכה, וזה היה לפני שנים רבות כאשר הושלך אברהם אבינו לאור כשדים, קיבל אברהם לו ולכל זרעו אחריו גוף חדש, גוף יהודי שנהנה מרוחניות, שמתענג מהישיבה בבית הכנסת ובבית המדרש. על כך נאמר 'וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה' – כלומר, אותו דבר שאצל בלעם נחשב לקללה גדולה, לשבת בבית המדרש, הפך ה' שאצל היהודים תהיה זו הברכה הגדולה ביותר!