פרשתנו פותחת בדינו של גנב ואין לו אפשרות לשלם את גניבתו, שהוא נמכר כעבד עברי. והשאלה הנשאלת, מדוע נפתחת פרשת דיני ממונות דווקא בדין זה, ולא בהלכות אחרות, כמו דיני שואל או שומר?
רעיון מופלא כתב על כך רבה של ירושלים הגאון רבי שלום מאשש זצ"ל – ושורש הדברים נמצא כתוב גם בכתבי הרש"ר הירש זצ"ל:
בכך רוצה התורה להראות את ההבדל בין משפטי הגוים ובין משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. כי הנה בדיני הגוים מה עושים בגנב שנתפס? מכניסים אותו לבית הסוהר לשנים ממושכות. ומה התוצאה של עונש זה? שם בבית הסוהר הוא רק מוסיף להתקלקל, ולומד עוד מידות רעות מאסירים אחרים, ולומד מגנבים כמותו שיטות חדשות לגניבה. ותוך כך בני ביתו נשארים ללא פרנסה, ונעשים כולם גנבים, במקום גנב אחד ארבעה או חמשה גנבים. אחרי זה הוא יוצא מבית הסוהר בידיים ריקניות וחוזר לגנוב ביתר שאת…
אך התורה נוהגת עם הגנב ממש להיפך! התורה דואגת לתקן את טבעו המושחת ולשקם את מעמדו. לכן אמרה התורה למכור אותו כעבד. ומי שקונה עבד, בדרך כלל הוא עשיר ונכבד ובעל שם טוב, כך ייכנס העבד למשפחה חמה ומכובדת, כשהאדון חייב במזונות אשתו ובניו, והוא מצווה לכבדו ולא לרדות בו בפרך, כך במשך שש שנים ילמד העבד איך נראה בית יהודי תקין וישר. לאחר שש שנים של שיקום, הוא ייצא לדרך חדשה ויבנה את ביתו בצורה ישרה ותקינה!