רבים שואלים על הפסוק בפרשת השבוע (בראשית כז, מא) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי, מה לו לעשו הרשע להמתין שלא להרוג את יעקב כל עוד אביו קיים?
מבאר הכלי יקר ביאור יקר: עשו ידע שכל זמן שיעקב עוסק בתורה הוא לא יצליח להתגבר עליו, כי התורה אגוני-מגנא ואצולי-מצלא, לכן אמר 'יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי' והרי אבל אסור לעסוק בתורה, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואז 'וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי' כי לא יהיה לו כח השמירה של התורה.
על כך שאל כ"ק האדמו"ר בעל בית ישראל מגור זי"ע: איך שייך לומר שלאבל אין זכות התורה להגן עליו, והרי ישנם הרבה הלכות אבלות שמותר האבל ללמוד בימי אבלו! אלא, תירץ הבית ישראל, מכאן למדנו שרק תורה הנלמדת מתוך שמחה יש בה כוח שמירה והגנה, אולם מי ששרוי באבלות, אף שמותר לו ללמוד תורה, אבל הלימוד שלו הוא בעצבות, ואין בה כח שמירה!