בפרשת מי מריבה אומר משה רבינו לבני ישראל (כ, י) שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. רש"י מבאר את המילה 'המורים', וז"ל: לשון יווני שוטים, מורים את מוריהם'.
מה העניין לכנות אותם 'שוטים'?
בדרך חידוד וחריפות ביאר הגה"ק בעל שפע חיים מצאנז זי"ע (אשר השבת, ט' בתמוז, חל יום ההילולא שלו), בהקדם מה שכתב ב'כלי-יקר' לבאר הטעם שלא היה מים לעם, לפי שהם לא בכו על מיתת מרים, על כן נחסרו המים כדי שידעו שהבאר היה בזכותה ויבכו עליה.
מדוע באמת לא בכו על מיתת מרים? יתכן לומר, שאחרי שמרים דיברה לשון הרע על משה, כפי שלמדנו בסוף פרשת בהעלותך, חששו ישראל שאם הם יספידו אותו, תהיה בכך פגיעה בכבודו של משה רבינו, כביכול הם נוקטים צד ומחזקים את שיטת מרים, ולכן לא בכו.
ברם, תירוץ זה מתקבל כל עוד בני ישראל אכן נזהרים בכבודו של משה, אבל כאשר באו על משה בדברי ריבות וטענות, ולא נזהרו בכבודו, הרי סתרו את הנהגתם הקודמת שלא הספידו את מרים משום כבודו של משה.
והנה אדם שמעשיו סותרים זה את זה נקרא בלשון חז"ל 'שוטה', כמו שאמרו (ר"ה יד, ב) שהעושה כחומרות של בית שמאי ושל בית הלל הרי זה 'כסיל'.
ובכן, כמה נפלא לבאר, שכך אמר להם משה: שמעו נא המורים – שוטים! אנשים שמעשיהם סותרים זה את זה. מצד אחד אינם בוכים על מיתת מרים, משום כבודו של משה, ומצד שני הם מתלוננים כעת על משה!