ב'רש"י-ישן' על הפסוק (בראשית יז, כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, כתוב: 'נטל אברהם סכין ואחז בשר ערלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו שנאמר (נחמיה ט, ח) וכרות עמו הברית, 'לו' לא נאמר, אלא 'עמו'.
מה פשר הדברים שאברהם היה מתיירא בגלל שהיה זקן?
מבאר הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בדרך חידוד נפלא: מובא בחז"ל (פרקי דרבי אליעזר, כ"ט) שאברהם מל את עצמו ביום כיפור, ויש לומר שלפיכך היה מתיירא למול עצמו אז, 'כי היה זקן' – כלומר שהיתה זו מילה שלא בזמנה, שאינה דוחה שבת ויום כיפור (עיין שבת קלג, א). מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, כך הפכה היתה זו בגדר שנים שעשו מלאכה שפטורים!